אני עורג אל הרחוקה
והיא, שם, האם גלמודה
או שאהבה אחרת לה מצאה
והיא משתגעת והומה?
פעם הייתה יושבת באוהלי
והייתה מהווה מקור אהבתי,
לעיתים גם מקור צערי
אך, בכל מקרה הייתה מהותי.
רבבות פעמים התחבקנו כמשתאים,
עשרות פעמים היינו רבים ומחרימים,
הכל כקומפלקס השתפכות של תנועת חיים
בין שני יגונים תמימים ונפלאים.
היא, צערי, אהובתי
הייתה הד שיריי המשוגעים
כרימון פורח בעפעפי נשמתי
ואני - בתוך חיקה, חי לבי.
ועכשיו... אנו כה רחוקים.
03/07/05 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.