הוא היה מקולל בהרבה מובנים
חטוטרת על גב והוא חש אין-אונים
מדוכדך, מיואש והיה גם עני
אך בורך בדמיון והיה חולמני.

לילה אחד הוא הגה רעיון
שנראה לו מוצלח ומלא הגיון:
הוא יצעד ברחוב, יעצום את עיניו
ויבטח בגורל שינחה צעדיו;
יביאו למקום בו שוכן המזל
ויהיה כציפור ששומרת גוזל.

הוא עצם את עיניו וצעד בבטחה,
בדמיון כבר ראה שערי ממלכה,
אך לפתע צנח אל תוך בור שנפער
ומכל שחלם רק זה לו נותר:
נותרה חטוטרת ונותר גם עני
מדוכדך מיואש - אך כבר לא חולמני.

ובמקום רעיון שנראה כה פיקח
נוספה עוד קללה - שהוא גם פיסח.