הבטתי בחלון.
גשם, גשם ועוד קצת גשם.
מלאנכוליות אפורה ודומעת, מעבר לזגוגית שאמורה לחצוץ.
אתה עומד במרחק מאחורי, מביט בגב שלי בסימן שאלה.
אם היינו באופרת סבון הקלוז אפ היה עכשיו עליך, אומר לי את
המילים השוברות האלה, כאילו זה הדבר הכי קל בעולם להגיד.
אח"כ המצלמה היתה עוברת אלי, ועושה פוקוס על הפנים שלי, מראה
בפרטי פרטים בלי לכסות על כלום, איך המילים שלך מכות בי
וסודקות אותי.
המוסיקה הדרמטית ברקע היתה גוברת על קולות הגשם,אח"כ היו
עוברים לפרסומות.
אני היתי נשארת עם הגב אליך, בוהה בזכוכית אבל לא ממש רואה,
והעיניים שלי היו זגוגיות מנוטצות, והפנים שלי היו מלאים טיפות
טיפות של דמעות, וההשתקפות שלך בחלון לא היתה מצליחה להבהיר לי
איפה אתה, אם זה מאחורי או מהעבר השני.