מיכל דניאל / עמוקה |
יום יום
אחת לאכזבה.
ירדתי מעל חלונות התקווה נפער בי
נחתך בי
הלמו בי טובים ממני נשארתי צופה
לא עוד בירושלים.
לא עוד בירושלים
להלך
חצויה בין דפיקת לב לאחת
לשאול את האיש לפשר הלב.
לפשר הלב ההומה כרקה מבורכת
במרכז הגוף וקורא לנפש לחזור.
לחזור אלייך
את פנייך להשחית מנשיקות
בפיך
לחפור עמוק למילים טובות.
עמוקה עמוקה.
בתוך האדמה
שוכבת אישה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|