אתמול כתבתי שיר
לא מקורי, אבל ישיר!
ובכל זאת -
אותו בקול גדול אני אשיר
בלי כל מכשיר
רק עם פסנתר ועם חיוך...
ואז אולי אני ארגיש איזה שיוך -

לחבר'ה מוכשרים
שמלחינים, וגם כותבים וגם שרים
ויש להם אפילו אופי טוב!
כמו לרוב
האמנים האהובים.
ואז אולי סוף-סוף ירגישו מגניבים

פזמון: להיות או לא להיות
        לפלוט כל הזמן שטויות
        לכתוב על אהבה ונגד מלחמות
        לנגן בדו מז'ור כשלפעמים עוברים ל-לה
        ולחשוב שבתקשורת, יש לך מילה.

אז הוא כתב שיר
אחרי יומיים התפרסם, נהיה עשיר $
ויש לו גם אפילו אופי טוב!
כמו לרוב
האמנים האהובים.
ואז כולם חושבים שהם מגניבים

כן, הוא כתב שיר
ואת כל האנשים זה כה הרשים
והם חשבו שהוא כל-כך מוכשר -
כותב ושר
והוא אפילו גם נחמד.
ואיך זה שהוא כה יחיד ומיוחד?

פזמון חוזר.

החלטתי לחשוף (!)
את השיר המקורי.
אבל בסוף (!)
אמרו הוא לא קליט, הוא לא מתאים
לא לרדיו
וגם לא ל-T.V
מה לעשות, זה מה שלי יוצא טבעי...

לכתוב על הכתיבה
לא כמו כולם - על החיים, על אהבה
ולצפות ללא טיפת בושה
איזו טיפשה
שגם אני עוד אתפרסם.
כאן בארץ, ובארץ של הדוד סם...

פזמון: להיות או לא להיות
        לפלוט כל הזמן שטויות
        לכתוב על אהבה ונגד מלחמות
        לנגן בדו מז'ור כשלפעמים עוברים ל-לה
        ולחשוב שבתקשורת, יש לך מילה
       
        להיות או לא להיות - זאת השאלה

                            יאיי!