אני מביתה בך בשתיקה ובתשוקה רוצה לברוח מכאן למקום רחוק כמה
שיותר רחוק יותר טוב אז החלתנו להוציא כדור קטן אבל מסוכן
מהרובה התחמן עכשיו הראש כואב נורא אבל המחשבה על מה שיהיה עוד
דקה מרפה מהכאב הנורא
עכשיו הדם נוזל על הריצפה ואנחנו רואים את הגופתיינו מלמעלה
עוצמים את העיניים ופותחים ופיתאום אנחנו הולכים במינהרה
ומרגישים כול כך ניפלא אבל המינהרה הייתה משונה בגלל שהיא
הייתה כולה מין סרט אחד על כול החיים שלנו בקצה המינהרה אנחנו
רואים אור ואנחנו נימשכים אליו כמו מגנט ליפני שאנחנו מגיעים
לאור מישהו שואל אותנו עם אנחנו רוצים להמשיך או שאנחנו רוצים
לחזור ולכפר על מעשנו ואנחנו אומרים שאנחנו רוצים להמשיך וכך
היה
הכול היה פיתאום לבן כמו שלג ואנשים הפכו למלאכים רק אנחנו עם
אותם הבגדים מלאי הדם רציתי כול כך לחבק ולנשק אותך אך לא
יכלתי כי הייתה רוח מלמעלה אנחנו שומעים קול כול כך גברי
שמישהו שאל אותנו ",למה עשית את זה?" "כול החיים היו לפנייכם"
ובאותו רגע היתחרטתי שיריתי בעצמי "רציתי למות כדיי שאני הילך
למקום טוב יותר מאשר החיים " אמרתי והקול הגבוה אמר " אני לא
יכול לתת לכם להיכנס  לגן העדן אתם תילכו לגהנום" "זה מקומכם"
פיתאום ראיתי את אמא שלי רצתי אליה אבל היה לה חיוך רחב
ופיתאום הוא הפך לעגבנייה רקובה ואז גם אני הייתי עצובה לרגע
חשבתי שאני מרחפת אבל זה היה נכון אני נפלתי לתוך מינהרה מלאה
באש ואחר כך קיבלתי מכה בישבן מכה חזקה אתה הייתה לידי ישנתה
או שהיתעלפת אני לא יודעת בדיוק נתתי לך את המעיל השחור שלי
אחרי שעה בערך היתעוררת ואז סוף סוף יכלנו להיתחבק ולהיתנשק
אבל זה היה עם פרצופים עצובים