אני הופך והופך בחול ומוצא סיגריה ישנה...
קול הגלים קרוב...
"זה תמיד ככה פה בחוף" אני מסביר לך, אבל, אתה מסטול מדי לענות
לי, או אולי אפילו להקשיב.

"טוב, אני הולך למים" אני מסנן וקם, בדרך ממלא אותך בחול, אבל
אתה לא זז ורק בוהה בי בעינים העצובות האלה.
"ללכת?" אני שואל, ואתה לוקח נשימה עמוקה וכאילו רוצה לדבר,
ובסוף רק נאנח...
המים קרים ושתי בחורות חמודות בביקיני מסתכלות עליך. למה? אתה
הרי זה שלא ידבר גם אם ידברו אליו.
אני חוזר מהמים ואתה באותה פוזה, רק עם ארטיק שסק ביד, נותן לו
לנזול על החול החם.

השעה כבר שש ואנחנו קמים בלי מילה. בדרך הביתה אני יונק את
המלבורו אדום לריאות, ואתה?
אתה בוהה בדרך, מקשיב לגלגל"צ וחושב מחשבות של שתיקה.
"אתה יודע?" אני מנחית לחלל הרכב: "אני חושב שאנחנו כבר לא
חברים. די מזמן למען האמת."
אתה מסתכל בי ולא מגיב, מה שמעצבן אותי.
"אני לא יכול להסתובב יום שלם עם בנאדם שלא רוצה כלום. ובכלל,
אני מרגיש שאם אני לא אתקשר לא נפגש יותר, ולא נלך לים כדי
שאתה תוכל לא לאכול איזה קרטיב משמש. אז אולי לא שווה לנסות
יותר?"
אני בוהה בכביש, לא לפספס את ירקונים.
האוטו גולש בשקט יחסי, והלהיט התורן בגלגל"צ מתנגן בפעם המי
יודע כמה, בטח מתוך תוכנית לגרום לכל מי שעל הכביש למתחים
נוספים.
אני עוצר ברמזור בסגולה, מסתכל עליך. כלום. ירוק, אני נותן
קיק... ומצמצם על הבית שלך. וכשהאוטו נעצר אתה מעיף בי עוד
מבט: "שסק, זה היה קרטיב שסק" אתה עונה, ויוצא אל הערב הנעים
שבחוץ.