המשקל של העצב נוטע את הדיו חזק בתוך הדף
ומקבע כל מילה
והאושר מתעופף ולתפוס מן האוויר אותו צריך,
ולקבע במסמר.
בעוד העצב מתענג לגשמותו החדשה
האושר מתחוור, ונעלם.
ארצה לומר:
הדיו נשפך על הדף בעצב לא עוד,
מובל לאט עם האף בזהירות אל האושר
בצעדים קטנים.
טיפה אחת ועוד אחת.
אכתוב:
קפה אצל יעל בערב אחרי הלימודים.
מסמר. מסמר.
כך לא יברח.
ישאר עם הדף,
לא יחוויר, לא יעלם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.