אדום זה המזל שלו. הוא אמר "אדום מעביר לי אנרגיה חיובית".
תמיד שנאתי את הצבע הזה אך לא ייחסתי לזה כל חשיבות.
הלכתי להסתובב אתמול בין חנויות כדי להעביר את הזמן. זה עצוב,
בימים שאין עבודה לשבת לבד. זה מיידע את הבן אדם בחוסר התכלית
של עצם קיומו.
"מה קרה לך חבר? שוב לבד? אולי תתקשר למישהו? אהה רגע, שכחתי
אין לך אף אחד".
אז הלכתי להסתובב אתמול בין חנויות כדי לשכוח. תקראו לזה שקר
אם תרצו, אז שיקרתי לעצמי. מה זה כבר משנה?
בכל מקרה, הלכתי להסתובב אתמול ועברתי ליד חנות מנורות. וראיתי
בחנות , זאת אומרת בחלון הראווה. נו טוב, ברור חלון הראווה זה
לא שבאמת אכנס לחנויות. מה הטעם? גם ככה אין לי כסף.
ככה זה כשאין הרבה ימי עבודה. שלושת רבעי המשכורת נעלמים בסוף
החודש לשכר דירה. הרבע האחרון נעלם על סמים.
סמים? כדי לא לדעת שאתה לבד.
תקראו לזה שקר אם תרצו. אז אני משקרת לעצמי. מה זה כבר משנה?
עברתי אתמול ליד חלון הראווה של חנות מנורות והעיניים שלי
נתפסו באור אדום. שנאתי את הצבע הזה אבל נזכרתי בו.
אדום זה צבע המזל שלו, הוא מעביר לו אנרגיה חיובית. ככה נתקלתי
במנורה אדומה וחשבתי עליו. הוא התלונן שהאור בחדר שלו הוא חזק
מדיי. תמיד כשאנחנו מזדיינים הוא אומר "בלי אור? עם אור? אני
חייב אור חלש!" אז חשבתי לעצמי שזו תהייה מחווה חביבה לקנות לו
מנורה עם אור אדום.
פשפשתי במעמקי הכיס לחפש שטר של 20. תודה לאל- נשאר שטר אחרון.
אז שילמתי לאדון המזוקן שנעץ בי מבטים מהרגע שנכנסתי. שיסתכל,
מה זה כבר משנה?
חזרתי הבייתה ועטפתי את האור האדום בעטיפה מעוטרת. טוב, אולי
היא לא הייתה עד כדי כך מעוטרת, אבל היא הייתה חביבה. חוץ מזה,
זה לא כזה משנה. מה שבפנים זה העיקר. והרי, ככה חשבתי, זו
מחווה חביבה. אבל עטפתי את זה יפה. במין מקצועיות שכזאת. אחרי
הכל, מי יודע מתי תהיה הפעם הבאה שאוכל להרשות לעצמי לקנות
למישהו מתנה.
כשהוא עלה לדירה שלי הוא קרע את העטיפה, "לא היית צריכה לקנות
לי שום דבר" הוא אמר. יכול להיות שהוא שיקר ויכול להיות שלא.
זה לא כזה משנה, אבל גם ככה לא אכפת לי.
הוא קרע את העטיפה והוציא את המנורה. היא הייתה בתוך קופסאת
קרטון אבל עדיין היה אפשר לראות מה זה.
אדום זה צבע המזל שלו, ככה הוא אומר.
אז הוא פתח את המתנה,הסתכל, חייך אליי ואמר תודה. אחר כל
הזדיינו.