והיא, קורסת, ונופלת, אל תוך החור השחור האין סופי שלה שתמיד
היא מגיעה אליו בסוף כשהיא מרגישה רע, גם כשהיא מנסה לברוח.
והיא, נופלת ונופלת ולא רואה את הסוף כי גם ככה היא יודעת שהוא
לא קיים והיא תצא משם רק כאשר תפקח עינייה ותבין שמה שקרה הוא
לא מה שנדמה לה, שמה שהיה בעצם הוא רק אשליה.
והיא, בוכה אל החור השחור ובוכה כי הרבה זמן לא בכתה והרגישה
שהגיע הזמן לפרוק קצת עול.
והיא בוכה כי היא מרגישה שזה הדבר היחיד שהיא מסוגלת לעשות
כרגע גם כשהיא לא מצליחה לשלוט בבכי שיוצא ממנה.
והדמעות סביבה מציפות, והיא כולה עדין נופלת את תוך השחור
הגדול שהיא בעצמה יצרה.
נותנת עצמה ליפול בו כל פעם מחדש כי זה כל מה שהיא יודעת
לראות, זה כל מה שהיא נותנת עצמה לראות, שחור. |
