מעבר להרי החושך, ממש על גבול המדבר הגדול, נמצאת ממלכת הביצות
ובה הביצה הכתומה, בה מתרחש סיפורנו. הצפרדעים בביצה המוזרה
הזו הן כתומות, הן אוכלות זבובים כתומים, לובשות בגדים כתומים
וביום הביצה תולות סרטים כתומים ברחבי הביצה.
בין הביצות מפריד סבך עתיק של צמחיית ביצות, קני סוף ופרחים
גבוהים חסרי צבע וריח.
הסבך הגן על הביצה הכתומה ואף צפרדע לא כתומה לא נכנסה מעולם
לביצה הכתומה עד אותו יום,  ואל תנסו להבין איזה כי הרי ידוע
שלצפרדעים יש כמעט 30 ימים בשבוע וכולם מתחילים ב"קרררקר"
ומורכבים מ"ק" ו"ר" בלבד. באותו יום חצו את הסבך שלוש צפרדעים
אפורות ונכנסו לשחות בבריכה הכתומה. אני לא חושב שיש סיבה
מיוחדת, אולי סתם שעמם להן כי הרי אפור הוא לא צבע מעניין
במיוחד.
הקרקורים היו נוראים, צפרדעים בביצות שכנות התחילו להתחרש
מהרעש שיצרו צפרדעי הביצה הכתומה. ציפורים מעבר להרי החושך עפו
בבהלה, לא מבינות מהו מקור הרעש החזק.
מבין ההמון המקרקר קיפץ נסיך הביצה הכתומה בניתור נסיכי אל ראש
אחד מענפי הסבך וקרקר את קרקורו המלכותי. מין קרקור כזה שכולם
שותקים אחריו. והחל לדבר:
"קררר קררר כבר 30 שנה אני נסיך הביצה הכתומה, אני דואג לכל
ענייני הביצה ואני לא אנטוש אתכם ברגע קשה זה של איום קיומי על
הביצה..."
הנסיך המשיך לנאום ולפאר את הישגיו בתחום ניקיון הביצה ועוד
נושאים משעממים, בעוד שלוש הצפרדעים האפורות עומדות במרכז,
מבוהלות מגודל המהומה שיצרו ומפחדות להזיז רגל.
נסיך הצפרדעים סיים את נאומו. כמובן, באמצע הנאום, מרוב מחמאות
עצמיות, שכח מקיום האורחים האפורים. אחת הצפרדעים הצעירות קפצה
קדימה ושאלה: "קררר קררר מה נעשה עם הצפרדעים האפורות?" ענה לה
הנסיך: "קרררר לפי ספר הביצה הקדוש אסור לאף צפרדע בצבע אחר
להיכנס לביצה שלנו. קררר קררר אני חושב שכדאי שנהרוג אותן."
"קררר כן להרוג", ענו שאר הצפרדעים והחלו להתנפל על הצפרדעים
האומללות וההמשך העצוב ידוע.
הצפרדעים הכתומות חיות להן עד עצם היום הזה בביצה הכתומה ולא
שוכחות לספר מדור לדור על הצפרדעים הרעות בצבע אפור ששונאות
צפרדעים כתומות ומנסות לגנוב את הביצה הכתומה.