היא עומדת בפתח עטופה במגבת לבנה צחורה, טיפות מים שכבר הספיקו
להתקרר זולגות על כתפה.
והיא מסתכלת עליך, בעיניים גדולות, ואתה לא מזיז מבטך, רק בוהה
בה לא מרצון, פשוט עינייך נתפסו ואין ביכולתך לשחרר.
והיא לא מבינה, וזה מצחיק אותה, ואיך זה בעצם יכול להיות שאתה
כך.
חיוך דק פולט מתוכו צחוק קטן המתבייש לצאת החוצה.
שיערה חלק ומבריק, אוספת אותו בידיה, סוחטת היטב, ואתה?
כמהופנט.
התמימות שלה היא הלוכדת אותך, ממצמצת בעיניה וזהו, היא ניצחה.

והצפוי הוא שתלך לחדרה, תצא לאחר כמה רגעים, לובשת שימלה
ארוכה, מקושטת פרחים לבנים, ותעמוד שם, טהורה כלפני כמה
רגעים.
הפתעה.
משחררת את קשר המגבת שהחזיק אותה הדוקה לגופה כה צמוד, עומדת
עירומה כיום היוולדה מולך, ולמעלה בזוית הפה כבר מתגנב לו חיוך
מרומז.
הילדה היפה והשקטה שלך מגלה פנים אחרות. היא תמימה אמרו לך,
תיזהר.
זו לא אחת כזאת, כמו כל הבנות שידעת. היא מיוחדת, ראויה לאהבה.

והתכוונת, באמת שהתכוונת, רצית לאהוב אותה כל כך, רצית לשמור
עליה, לחכות לה, שתדע, גם אתה לא כמו כולם, ורק אם היתה מחכה,
ורק אם היה לה איכפת, היית הופך עולמות בשבילה.
אבל הם טעו, היא לא תמימה כנראה, היא יודעת הכל, ועושה זאת לפי
הספר.
מבטך השתחרר, ניצב מולך גוף נשי עירום.
יפה כל כך, מושך כל כך.
עצם הרעיון לגעת בו נראה לא מומשי, כציור של אמן מפורסם עוד
לפני שהשתגע.
ופניה? עדיין חלקות וטובות כמלאך.
וזה מפחיד אותך.
כי רצית אותה כאחת שלא ידעה גבר מעולם.
ורצית שתיגע בך ותדע בשביל מה.
וזה ניגוד, ועכשיו זה ברור, אתה לא הראשון וגם לא קרוב, והיא
לוכדת את ליבך, שתרצה אותה, שתחלום אותה, ואחר כך נותנת לך
במתנה את גופה.
והנה זכתה בעוד מעריץ.
ורק שתדע, זהו גלגל, כי אחריך יש עוד אחד כזה... איש.