הוא כמו מלאך כשהוא ישן, כמו מלאך רק בלי הכנפיים. את הכנפיים
הוא זרק עליה בצהרים ביחד עם הצלחת. היא הכינה כנפי עוף כמו
שהוא אוהב, בתנור ועם הרבה תפוחי אדמה קטנים במיוחד בשבילו.
עכשיו הם הרבה יותר קטנים, מפוזרים בכל המטבח שנראה כמו אחרי
מסיבה של יוונים שיכורים רק בלי ה"יאסו". השיש הלבן התמלא
בשמנוניות צהובה שנזלה לכיוון הסלון. הקבלן שלהם כנראה מיהר
ורצה לחסוך והפועלים שלו כבר משלוש בבוקר היו מחוץ לבית
ברצועה, עטופים בדובון שהשאילו מצה"ל כך שאת הכוח לרצף ישר הם
השאירו בבית, שלהם, וכך השמנוניות המשיכה לנזול בכל הבית
והצהוב המשיך להכתים. רק לפני שנה הם נכנסו לדירה, קבלו מפתח
לדירה שעדיין חדשה, ישר מהניילונים כמו שהמוכר אמר. לפני שנה
וקצת יותר סעיד ושאר חבריו הפועלים ישבו באמצע הדירה העירומה
ואכלו ארוחת בוקר טיפוסית. קצת חומוס ופול שעושים יציקה בבטן
ומשאירים אותך שבע עד לחשכה והרבה בצל חי, ירוק עסיסי וחריף.
הם ישבו בדממה, הרעש של המכונות פסק וכל אחד היה עסוק בפיתה
שלו. סעיד מחה דמעה. לא מהבצל, אם חשבתם, הוא לא אשכנזי. הקבלן
כנראה מיהר ורצה לחסוך ואחמד שתמיד היה מעל הפיגומים היה אתמול
מתחתם ולא מרצון. סעיד התלבט אם ללכת להלוויה או לא להפסיד יום
עבודה. הוא קם בשתיים וחצי בבוקר, השמיים היו כל-כך שחורים בלי
שום כוכב או ירח שיאירו את הדרך כך שבוקר אי אפשר בדיוק לקרוא
לשעה הזאת ומבט קצר בילדיו שהצטופפו כולם יחדיו על מיטת קינג-
סייז מחק ביעף את ההתלבטות. בלטה אחר בלטה הניח בחוסר רצון
משווע וקיווה כי היום כבר יסתיים והוא יחזור הביתה לתת כבוד
אחרון לאחמד. מזל שהקבלן ממהר ורוצה לחסוך וכך לא בודקים אם
סעיד עובד בדיוק לפי התקנות והכללים.
"זה לא חם" הוא צעק לאחר שזרק את הצלחת שהחטיאה את ראשה רק
במעט. כמו הישראלים באולימפיאדות הוא היה קרוב כל-כך אך לא
פגע. "איחרת, העוף מחכה לך כבר שעה, לא רציתי שהוא יתייבש
בתנור" אמרה להגנתה והחלה לאסוף את השאריות לכלבים "שייהנו
לפחות" חשבה לעצמה והחלה לבכות בפינה. הדמעות זלגו ומהלו את
השמנוניות הצהובה שהתרכזה בסלון. "נשבר לי הזין, שום דבר את לא
יודעת לעשות כמו שצריך". הוא צעק והמשיך "אם נשלח אותך לים, לא
תצליחי למצוא מים". היא לא ענתה והמשיכה לבכות, כורעת בפינה
ונתמכת על ידי שני הקירות, שלמרות הקור, שהפיצו, היוו את
המשענת החמה שמשום מקום אחר לא קבלה. הוא חזר עצבני מהבנק.
הקבלן כנראה מיהר ורצה לחסוך, אבל להם היה הרבה זמן ולמעשה
עשרים שנה לשלם עבור יצירת המופת המפוקפקת שנבנתה בשבילם. הוא
חזר עצבני מהבנק, בגלל זה הוא איחר, כי הרגיש שהמשכנתא מוצצת
את כל חייהם ולא מותירה להם מרווח נשימה. הוא הרגיש ומנהל הבנק
הדגיש שכך זה לא יכול להימשך. כל היום הוא קורע את התחת ובסוף
אפילו עוף היא לא מצליחה להכין כמו שצריך.
הוא כמו מלאך כשהוא ישן, כמו מלאך רק בלי הכנפיים. את הכנפיים
הוא לא הספיק לזרוק עליה, אבל כן את הצלחת, מהסיבה הפשוטה
שהכנפיים לא היו מוכנות. היא הכינה כנפי עוף כמו שהוא אוהב,
בתנור ועם הרבה תפוחי אדמה קטנים במיוחד בשבילו. "למה  העוף
עדיין לא מוכן?" ספק שאל, ספק שאג. "אבל רציתי שזה יהיה מספיק
חם בשבילך..." היא ניסתה את מזלה. "נשבר לי הזין, שום דבר את
לא יודעת לעשות כמו שצריך" הריטואל חזר על עצמו. "חתיכת אפס,
את רוצה לחזור להורים שלך עם בגדי החאקי כמו שבאת?". "איך אני
אמורה לדעת מתי תחזור, מה אני נביאה?". סטירה פתאום נחתה על
פניה "את זה לא יכולת לנבא, אה" אמר וצעד לעבר חדר השינה.
"אבל.." ניסתה להגיב כשלחיה השמאלית בערה. "לא משנה, אני אישן
רעב גם הפעם". היא שוב פעם ניקתה אחר השברים. הכלבים שהורגלו
לצעקות ולמריבות כשכשו בזנב. הם היו משוכנעים שגם הפעם הם יזכו
בשאריות, אבל נשארו רק זכוכיות שפוזרו לרוב. זאת הייתה צלחת
מהפשוטות שקונים בשוק ושמתנפצות לאלפי חתיכות. "נשבר כבר
מהאישה הזאת" חשב לעצמו תוך כדי שמחשבות אחרות על הכסף שהוא
חייב הפגיזו את מוחו עד לערפול הסופי והוא נרדם. היא עלתה
אחריו חרש- חרש שלא להעירו.
"הוא כמו מלאך כשהוא ישן, כמו מלאך רק בלי הכנפיים" חשבה לעצמה
"תישן, תישן לנצח" פילוחים דקיקים של דם זרמו על מצעי הסטן
המבהיקים בלובנם. "תישן ותהפוך למלאך" כך לחשה. רסיס הזכוכית
שהיווה שארית מהצלחת עשה את מלאכתו. היא ראתה איך הדם עוזב את
גופו לאיטו עד שהתעלפה.