בתים רבים היו לי,
בית לידתי - רב בו הסתום על המפורש
מעולם לא שבתי לעלות במעלותיו
ולא ירדתי לסוף דעתו
בית אבי המחזיק בחלליו זיכרונות רבים
עד שמתקמרים קירותיו
ונשמטת ילדותי מחלונותיו
הד קולה של אמי
החולף על פני דרכים שעייפתי בהן
ובת קולה המאפילה את חדרי
כשאישן
בית הנערה שסבבתיו במעגלים
אין יתמות כיתמותו בין כל בתי העיר
בית ילדיי, בית אבן וסיד, שם
הטמנתי בסדקים, בין הקורות,
את טיוטות חיי
תלולית עפר בחצר
עלה ברוח המחפש את שורשיו
גדר בריח יסמין
בית קפה מריר ושקט
דלת פתוחה
יותר איני מבחין בינם לבין שמותיהם
הם בנו לי מעקה מאבני שפה. |
