התחנה הסופית. נק' הכי נמוכה.
זה לא יכול להידרדר יותר.
איך משתכנעים לקום בבוקר, כשאין בשביל מה?
מה צריך להגיד הקול הקטן?
שיהיה בסדר?, זו רק תקופה?

תקופה שנבנת על תקופה
ולעיתים נדמה שהשמחה היא החולפת
היא רק באה לפעמים
לתת קצת אויר לנשימה כדי שלא אטבע

איך אפשר לקום לבוקר שחור
איך שומרים על החיוך המזוייף
מזמזמת איזה שיר נחמד מהרדיו
נזכרת בכוכב קטן שניצנץ

אבל הכל מתנדף במהרה
וחוזרת אותה התחושה
של חוסר אונים, מחנק ועצבות

כמו במגדל קלפים, מטעות אחת קטנה
הכל קורס ונשבר...