עד אנה תסתיר את פניך ממני?
(תהילים י"ג)

א.
האם יבואו מלאכים רבים וחסודים,
להעירנו מתנומה, ראשנו נוטה באבן והם עולים
ויורדים ועולים כמו ספינות, והן עטופות על כל מפרשיהן.
לחזרה הביתה. והם חוזרים פושטים את המדים ורק נחים הרחק.

ב.
"טפ"ו אני אומר עליך יא שארמוטע. כולם נסעו הרחק אל תוך הים.
כל הספינות (הרכבות), לקחו אותם הרחק הרחק מעול ימים, אל שקט
מבורך אדום.
ועתה המשך, הסתר פניך כמו ידעת בעבר. מהו היום הזה אנו קורסים
כך מותשים ונשברים
כמגדלי בטון גרועים חסרי יסוד חסרי יסוד בטון.

ג.
ומה יגיד על כך מלאך הזמן טיפש טיפש שלא יורד מכאן, שלא יוצא
ולא עומד בתחנה.
כאן צומת שוקת העשירי בנובמבר 1982, שעה ביציאה עבור עבור.

ד.
בטטה שכזו הייתה. אז איך ניצלנו את הכל בבוא הזמן הטוב. והרי
מעולם לא היה לנו להעירנו.
החורף עדיין כאן בחוץ עומד ומטופף על פדחתו, הוא יודע. הימים
עוברים ואין מוצא ואין צמתים שלא ידעתי העשרים וחמישי בדצמבר
1973 אז גם טבלנו טוב בטוב כאן באגם המר.

ה.
מוסתרים פני נרות הזמן ממני כתפוחי מרום מאברהם (הוא לא ידע).
אתם עוד לא תלכו, עד אשר ישחררם הים, ולא תדעו ותאחרו. שדים
ומלאכים שדים ירדו בסולמות להעיר כך לסיוט נפלא של סתיו.
הרביעי בינואר 1944, סתם כך ארבע בבוקר על החול בלוצרן, סיגריה
ואיזה חירבון וזהו די

ו.
משם חזרו רק מפרשים (ורכבות) ריקם, אינם האנשים, אותם. אותם
שדים ומלאכים של ממשות ידעו היטב היטב היטב להעירך. נוב' 91
ביסלי בצל בצומת קסטינה אחרי זה פיגוע ודי נגמר