|
עוד מעט את עוזבת את ביתי
וכבר לא אוכל לקרוא לך בתי
מי יודע אם תביטי לאחור.
מתחילה לחוש בחסרונך
ריחך עדיין כאן,
אך לא גופך
רק השקט שולט.
עדיין טרייה במחשבתי
זוהרת ויפה,
בוגרת יותר וחכמה
אך אני עדיין לא שקטה.
רגשות אשם מנקרים
על כמה מה שיכולתי להעניק
הבנה, הקשבה והתחשבות
תאוריה וגם התנסות
הרבה יותר מכל דבר
עכשיו כבר מאוחר.
המנקות בחדרים ואולמות
אוספות את השאריות
של מה שהיה,
של מה שיכול היה להיות,
של כל החלומות והתקוות.
אך את כבר אינך
אינך מביטה אחור
את פוסעת קדימה
ואני, מחפשת מסתור.
|
|
|
צבא זה דבר
מיותר!, באמת,
בשביל מה?
פשוט נגיד
לערבים שאנחנו
ניצוליי שואה
וזה יעבוד!
במקום גדר טובה,
נבנה מסכיי
קולנוע ענקיים,
כמו בדרייב-אין,
ונקרין עליהם כל
היום עמוד האש,
שואה של קלוד
לנצמן, אם הם
יעשו בעיות נביא
להם ספישל
שינדלר, כולל
ראיון עם
אישתו!
סרן בנימין
גלעד, מנסה
טקטיקה אחרת! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.