נאור צור / עבר, הווה, עתיד |
נגעת בנשמתי והרגשתי זרמים בגופי,
נשקת לי וטעמתי טעם גן עדן,
הרחתי את שיערך והשתכרתי,
זה היה כאילו מלאכית ירדה מגן עדן
והוציאה אותי מהגיהנום הפרטי שלי,
אך אז - יד מחוספסת נגעה בי,
זה היה האסיר לבוש המדים ששכב לידי,
קצתי משנתי והחלום נגמר ושוב לא ידעתי,
שוב לא ידעתי מהו מגעה של מלאכית,
אני מתגעגע לנשמתך, לגופך, לצחוקך,
פשוט מתגעגע...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|