בס"ד שלישי 9.30   09.08.05

לילה, חושך, עלטה, אפילו כוכבים אינני רואה.
אני מרחפת בעקבות מדריכתי, תמי.
היא מרחפת "שוחה" באוויר לפני,
ואני אחריה בעקביות ראויה לשמה.

הגענו לצומת.
צומת חשוכה בלתי נראית.
תמי ממשיכה במעופה, קדימה, ישר.
ואני מתעכבת, מסתכלת בה מתרחקת
אינני יודעת את נפשי.

אינני יכולה לעקוב אחריה יותר.
אינני יכולה להשיגה.
היא המשיכה בדרכה שאינה דרכי.
ואני, אנה אני באה?

אחורה אינני יכולה לחזור,
אחורה, שם כדור הארץ.
כדור הארץ, חשוך, לוטה באפלה
גוש גדול, מאחורי.

אני מרחפת במקומי, בצומת
לאן אפנה?
משהו מושכני ימינה,
מה צפוי לי שם?

אין לי מושג.
אני פוחדת, תלושה מכאן
תלושה משם,
לאן תפנה דרכי?

אני נמשכת בריחופי, ימינה
תמי כבר מזמן אינה נראית קדימה
דרכנו נפרדו, את משימתה להדריכני
השלימה.

קבלתי כל שהיה לה לתת.
עכשיו אני צריכה לבדי, בעצמי
להגיע למחוז חפצי.

נשארתי לבד, לבד בחלל היקום
אני דואה לי למחוזות לא ידועים
באפלה.  
אין לי אחיזה, תלויה בין שמים לארץ
והארץ מזמן מאחורי,
ומלפני? כלום, רק ריק וריק,

אני מרחפת לי ימינה,
פוחדת מהבלתי ידוע
אין לי ברירה
נשאבת לעבר החשכה.

ממשיכה בדרכי,
ללא מלווה, ללא איש לידי
אני לבדי...

בודדה, תלויה, עצמאית.