הוא היה היהלום האחרון עלי אדמות, נוצץ ביופיו, בוהק מהשמש
בגוונים של סגול וכחול.
אם הייתם רואים אותו הייתם נדהמים עד כמה שהוא יפה.
והוא היה רק שלי.
במיוחד שלי, אני מצאתי אותו, אי שם בתחתית הים, בלב ליבו של
הכחול העצום הזה.
שחיתי שעות וחיפשתי בכל מקום וכשמצאתי אותו ידעתי שהוא חיכה לי
ורק לי, הוא קרא בשמי והבועות עלו וצפו אל מעל המים.
לקח לי ימים על גבי ימים לחזור לחוף, אבל ידעתי שהיהלום איתי
אז לא דאגתי ולא פחדתי מכלום.
כשהגעתי לחוף הסתכלתי עליו שוב, כמו בפעם הראשונה הסתנוורתי
לרגע, נשימתי נעצרה לרגע, הכל נעצר לרגע, וכמה שהוא היה מיוחד
וכמה שהוא היה שלי....
בבית  תליתי אותו מעל הדלת בחדר, כדי שישמור שרוחות רעות לא
יכנסו.
עכשיו אני מסתכלת עליו וכמו בכל 19 השנים שהוא איתי נדהמת מחדש
עד כמה הוא יפה.
הכי חשוב שהוא פשוט שלי, אצלי, בתוכי.
הוא היה היהלום האחרון עלי אדמות.