עדי אזולאיי / חרקים |
עומד איש עצוב
בחליפה
משקיף על עולם ששבע מעצמו.
חרק קטן טיפס עליו בכבדות
בלי פחד, בלי מטרה
בלי שורשים,
כל כך קינא בו האיש
וכל כך בז לו.
בעיתון כתבו שלא היה חסר לו כלום
אישה מבוגרת מכניסה את העיתון לתיקה
מוחה דמעה.
היא אהבה אותו.
היא יצאה לרחוב
מטפסת במעלה הכביש
אלפי אנשים ממהרים
לשומקום.
על ענן אחד, בשומקום,
הוא יושב ומסתכל עלינו
מטפסים
בלי פחד, בלי מטרה, בלי שורשים,
חרקים
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|