ביומיום אני רואה אותך זורקת שורות חכמות מלשונך
כותבת בלהט על כל מה שרע בעולמך
רוטנת, בוכה וכועסת על הבדידות
מסתכלת במראה לא מרוצה מהדמות.

את היית והינך אומללה
ונפשך לא יודעת מנוח
את בוכה בלילות וצועקת על מה
על מה שיכל להיות

ובסוף העולם
בנקודה שוממה
נתגלה אליי המלאך
הוא ניגש ברכות והראה לי את מה
את מה שלא יכולתי מעולם לנחש

הוא הראה לי את כל הכיעור בנפשך
הוא הראה לי שאת כמו כולם
דואגת יותר שיהיה ויהיה
ולא תישארי יתומה

מוכרת בסוף את כל עקרונות
כדי להיות מחוברת
מחוברת לכולם משקרת לעצמך
שזהו מקומך.