מסתירה את האמת
שנשקפת מן העיניים
בעדשות
ומשרטטת מתחת
קו עבה
בעיפרון שחור.
תולשת בפראות
את השיער המיותר,
עניין של דעה
אבל היא שמעה
שחלק
זה חופשי.
מקווה
שהכאב הזה
ישכיח ממנה,
ולו לרגע,
את הכאב ההרסני
שבפנים.
נותנת דרור לכעסה
מסתבר,
שמספריים
מסוגלות
לגזור ברגע
שנים של טיפוח -
ואולי גם
את זיכרון
כפות ידיו המלטפות
מגדירות מחדש
מילים כמו "כמיהה",
"מגע" ו"תשוקה".
מהדקת את האוזניות
לצידי ראשה
ומגבירה את העוצמה
למקסימום
צלילי הבס
מכים בה בחזקה,
שברי ליבה
כרסיסי זכוכית מנופצת
חסרי חשיבות
פשוט זורקים אותם
כמו שהוא זרק.
מקווה שהרעש
יסיח את דעתה
מכאוס המוחלט
שבראשה
ערבוב זיכרונות
חדשים וישנים,
מופתעת לגלות
שהזיכרונות המאושרים
כואבים יותר
ומתקשה להבין
מה הטעם
באושר?
היא על סף עילפון,
המוזיקה התערבבה עם הדמעות
שמרחו את האיפור
ונשרו, יחד עם הרצון לחיות
מטה, אל הרצפה
שם שוכבות להן דוממות
שערות ראשה
שהיוו עד לפני שניות מספר
את סמל הכבוד והגאווה האחרון שנותר לה
(אך מילות האהבה שלחש באזנה חזקות יותר).
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.