אם היא רוצה... היא לא קמה, היא רק עושה עם היד. היא אומרת
מגיע לי, "אני רוצה, זה שלי. אני לא רוצה לשמוע" שלא לדבר על
להקשיב וזה עוד בשלב ההתחלה, עכשיו היא כבר לא אומרת, זה צריך
להיות מובן מאליו. הרי זה תמיד היה שלה. איך מרגשים אותה?
מתברר שזה בדיוק מה שלא צריך לעשות. רק כמותה יודעים זאת. או
אלו שהבינו, הפנימו ומשחקים את המשחק.
דבר איתה פלסטיקית. תהיה קשוח, תגיש את ידך לליטוף אבל בעצם
אתה משועמם ורק מותח שריר. ועוד אלף הנחיות שנפשי נוטפת זיעה
מלוחה מאוד מעייפות רק מהמחשבה להתחיל לקטוף אותן מעץ הדעת
שלי.  גם אני רוצה אותה, שלא יהיו אי הבנות, אני כל כך רוצה
שזה כואב, היא האישה הכי מדהימה שראיתי מימיי פתאום החלטתי.
איזה קימורים... איזה פנים...
הלב שלי פועם כל כך חזק. כן, הלב שלי נראה כמו מתופף מתוסכל
ומשועמם שיושב בשילוב ידיים ורק דופק עם הרגל בכוח על התוף
התחתון. אני לא יכול להסב מבט שלא לדבר על לעצום עיניים כי אם
אני עוצם, פשוט לא יישאר כלום.