כל פעם שאני נזכר בקטנים בגלית ובעופר
איך עמדו לבדם בקרן האפל
משכשכים רגליהם באחד הנחלים
אני מתחיל איכשהו להבין מה אבד לנו בנתיים
ולמה כשאנשים נפרדים הם לוחצים ידים
וכל אשה זוכרת תמיד להחליף
באגרטל את המים
וכמעט כל ילד שעה שהוגה מחשבה עמוקה
מסתכל בשמים
ומדוע אבות
שיש להם קול נמוך וידים כואבות
מחבקים חיבוק כל כך רך את בנם
ולמה שיש טעם מלח גם לדמעות וגם לים
כי לשניהם נדמה להם אין לשום דבר סוף
אף על פי שלכל ים
יש בקצה חוף
ולכל דמעה יש... | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.