הרוח אף פעם לא הפסיקה לנשוב,
הזמן מעולם לא חדל ממלכתו להזיז כל פיסת רגש ממקום למקום,
כמו פאזל - והתמונה לאט לאט מתחילה להתבהר,
צעד אחורה ואני רואה את המכלול, את השלם.
זה בהישג יד.
כל העולם המשיך לנוע, לעיתים עם מטרה, לעיתים סתם מסתובב...
גם אני המשכתי, עברתי הלאה, ככה זה ששוחים עם הזרם...
מי ששוחה בכיוון הנגדי טובע.
אבל לפעמים הזרם נע בכיוון ההפוך, זרם של זיכרונות שמחזירים
אותי לתחילת המפל, אחורה, אליך.
כל איתני הטבע שמעולם לא חדלו מתזוזה, לפתע נעצרים ומפנים ללב
את הדרך
והכל חוזר אחורה, לאותו יום, אותן שעות, אותה דקה;
שבה הזמן עצר ושיניתי את הזרם.
כשהגעגועים השתלטו על ההיגיון...
והכל זז אחורה ליום ששינה את הכל.
יוני 2005 |
