גיא שטיינברג / לקרן |
הוא עמד מולה הביט בה דקות ארוכות
עיניים נפגשו וראו רק את הדמעות.
הוא חשב כמה היא יפה אפילו בסמרטוטים שלבשה
והיא רק שכבה ושתקה לה.
בלבו הוא ביקש תפילה להיות איתה לעד
רצה להדבק אליה כמו מחלה סופנית.
הוא ידע שזאת אהבה בצורה שהיא לא מתארת
במוחו התרוצצה המחשבה, מה היא חושבת בכלל?
פתאום הוא שם לב שיש עוד אנשים לידו
שגם הם כמותו אותה אוהבים אבל בטוח שפחות ממנו
הוא רק רצה שכולם יעלמו וישאירו אותם לבד.
בלבו הוא אמר הרי את מקודשת לי עד שהמוות יפריד בינינו
ככה תהיי שלו לעד לעולם הוא לא ישכח אותך.
ולאחר זמן רב הוא פתאום קם ניגש אליה
מנסה להוציא עוד מספר מילים.
הוא אומר תקראי את המכתב שאני משאיר לך
כי כבר אין לי מילים להאחז בהם.
מנשק אותה לאיטו מתפלל שאותו היא זוכרת
ואז בשקט מדליק לה כמו בכל שנה
נר נשמה.
מוקדש לקרן מ.
1978-1993
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|