אוראל רוזן / תופרת |
אני תופרת את עצמי מחתיכות,
קרועות הן ובלויות
שוליהן פרומים ומפוררים.
ביד רכה
אני לוקחת קרע של שמלה
שלבשתי פעם
בערב מיוחד מאוד.
שמיכה עבה ומחוספסת
שליוותני בימים אין- ספור.
חתיכה רכה ממשי
מילדותי המאושרת.
את כולם אני אוספת
ומחברת
ותופרת.
מוסיפה פעמונים וצבע
בבדים קשים מעבר ליכולת
(כמו יוטה של ימים כבדים)
קצוות חלקם בשקט ממוללת
משנה צבעם של בודדים.
הערב,
או אולי מחר,
אולי ביום אחר,
אסיים לתפור עצמי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|