"שלום" הפתיע אותי קול שבא מאחורי, הסתובבתי לאט ושמתי לב לנער
שנראה בגילי, הוא נראה פריק כזה מכיכר ציון.
"שלום" עניתי חזרה, מה אני כבר יכולה לומר לאדם שפעם ראשונה
ראיתיו?
"אז לפי החששות שלך זאת פעם הראשונה שלך, נכון?" ,אני פחדתי,
אני מודה, זאת היתה פעם ראשונה שהחלטתי שאני נוסעת לעיר מקלט
ההיא, לאינקובטור האנושי של הנוער הבורח, לאביתר.

אחרי שיחה די ארוכה עם אותו בחור שמתברר ששמו הוא אביאל,
גיליתי כמה פריטים נוספים על "אביתר", ועד כמה יהיה לי טוב שם,
ושאני לא צריכה לדאוג, הוריי לא ימצאו אותי.
"אז את יודעת למה בעצם קוראים לה 'אביתר'?" אמר לי אביאל והציע
לי סיגריה, "לא, אני לא ממש יודעת, קראתי על זה באינטרנט
והייתי חייבת לנסות, ולא, אני לא מעשנת"
"את בקרוב תעשני" הוא ענה, ושתיקה שררה ביננו, ולאחר כמה דקות
הוא התחיל לדבר:
"אז אביתר היה בחור שכולם אהבו, הוא בנה לעצמו בית כזה שאף אחד
לא ידע איפה הוא ושם הוא התחבא מכל מי שהציק לו אי פעם, לצערו
הרב אבא שלו היה רחרחן מטורף, אז גילו את המקום הזה אחרי חודש
וחצי, אביתר התאבד, זה היה המפלט האחרון שלו מהמציאות" אמר
אביאל וכיבה את הסיגריה על המדרכה, ואני מצידי דרכתי עליה עוד
קצת לרכך את האש.
"אח שלו הגדול בנה את המקום, הוא הבין את אביתר, הוא נעזר טיפה
בעזרה שבכ"ית ובהרבה תרומות של הורים שילדיהם התאבדו, שלא יהיו
יותר כאלה... העיר כבר קיימת עשר שנים נפלאות, כל פעם שההורים
שלי משגעים אותי אני בא לפה, הם חושבים שאני הולך לזונות" אמר
וגיחך, אני די נבהלתי מסיפור ה"אביתר" הזה אבל למרות זאת
החלטתי שאני אסע בסופו של דבר.
לאחר שעה וחצי נוספות של שיחה קולחת עם אביאל התגודדו סביב
אותה תחנה עוד כמה בני נוער, בינהם דתיים, חילוניים, פריקים
ופאקצות, אפילו היו זוג חרידים, בן ובת, הם נראו שמחים מאוד
"אז דיי פורה פה, נכון?" אמרתי לאביאל, הוא חש אירוניה קלה
בקולי "כן, הדתיים הם הכי פושעים שיש" החזיר לי, באירוניה.

עלינו על האוטובוס, שמתי לב שאביאל שמר לי מקום, "את נחמדה את,
אפילו מאוד", הסמקתי ואמרתי לו "אני תפוסה, חזק".
"חזק הא? אז מי המאושר?" חקר אביאל, לאחר השיחה הארוכה שלנו
הרגשתי כבר נח יותר איתו וסיפרתי לו על האהבה האחרונה שלי, עד
כמה היא טובה.
"אז את מאושרת" אמר אביאל בביטחון מלא
"אם הייתי מאושרת נראה לך שהייתי פה?" אמרתי לו.
אז את בכלל לא שואלת אייך אני הגעתי לפה?" אמר אביאל במטרה
להעביר את הנושא.
"אז איך הגעת לפה?" שאלתי, ואביאל התחיל לספר:
"זה היה ליל ירח מלא, עשיתי סיאנס כמו כל לילה בשעה 12, בלי
כוונה העליתי איזה שלא הייתי צריך להעלות והיא אמרה לי שעקב זה
שהעליתי אותה אני אחפש את האל הלוך ושוב, לא הבנתי ממש למה היא
התכוונה אבל חיפשתי בספרים ואצל רבנים ואצל לא יודע מי כבר,
אבל אף אחד לא הבין מה זה, בסופו של דבר הגעתי לרב ממש גבוה
והוא שאל אותי מי זה אביתר, אני לא הכרתי אז שום אביתר והוא
אמר שאביתר מחפש אותי, פחדתי, זה היה מפחיד מאוד, חיפשתי
באינטרנט וגיליתי את "אביתר", המקום, שמחתי כי זה בדיוק מה
שהייתי צריך, החיים שלי הדרדרו, אז זה פשוט אביתר
ואביאל,פשוט תרתי אחרי האל, ומצאתי אמונה פה", אביאל הדליק
עוד סיגריה, נזכר שאנחנו כבר על האוטובוס והתכופף שאף אחד לא
יראה אותו, הוא רכן על ברכיי ועישן.

הגענו, כבר קבלת הפנים הייתה מרנינה, היו אנשים בוגרים שישמרו
עלינו שלא נעשה שטויות, והרבה שמחה שררה שם, הפסיכולוג קיבל
אותי ועשיתי מבחן, הוא אמר לי שתוך 28 יום אני אחזור לבית,
ואהיה אחרת, הוא הבטיח, אני מחכה שזה יתקיים.