העט מהלך לאט
כל דמעה מוקפת עיגול כחול
הדף מוצא עצמו נחרט
יודע שהכל כתוב אך אסור לשאול
מילה מתבוננת במילה שאחריה
מחפשת משפט שישמע לה הגיוני
ואני , שבלי מילים ודאי הייתי משתגע
משוכנע שזה הכל בדמיוני
הבית היחיד שאי-פעם הכרתי
הוא הבית שלפני הפזמון החוזר
והנייר שעליו את שיריי כתבתי
הוא היחיד שעליי , עדיין לא וויתר... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.