"כוס עמק"! זעקתי אחרי שקליק שזרקתי לפח והחטאתי, פגע בכוס מים
שאפילו לא היתה על קצה השולחן, ואיכשהוא מכח בלתי מוסבר נפלה
לי על הפלא-פון אשר עכשיו הפך להיות מכונת דיסקו שיורה ניצוצות
לכל עבר.
לאחר מכן החל הפלא-פון לרטוט רטט גסיסה במשך חמש דקות מורתות
עצבים ושמיד אחריו נכבה בעצבות תוך כדי מילמול לא מובן של
צילצול כלשהו.
"איך?!" חשבתי לעצמי מגרד בפדחתי המקריחה לא שם לב לעובדה שאני
מורח שוקולד אשר נמס על ידיי מהקליק אשר זרקתי קודם לכן על
ראשי.
שמעתי גיחוך מאחורי, דבר שהיה די מוזר מאחר וכל משפחתי איפשהו
בוחרת שטיחים לביתי החדש.
הסתובבתי, עמד שם גמד עם מבט מתחכם בעיניים כובע אפור ונבול,
שיער חום קקי בצורת ראסטות נח לו על ראשו, בד קרוע אשר היה
מחשיב כבגד, ג'וינט באוזנו השמאלית ואף נשרי ארוך ארוך.
"כנראה היה שקרן" אמרתי לעצמי בגיחוך כאשר קלטתי את תופעת הטבע
הזאת על פרצופו. תן לי לנחש אמרתי לו סנטה פיטר אותך, חחחח הוא
ענה לי בגיחוך ציני. "דווקא לא אריק, ידידי" אמר הגמד והתיישב
לצידי, לוקח את הגיטרה וניגן מנגינה מוכרת למדי... "I AM A
LUSER BABY" הוא זימזם... "די אירוני" חשבתי לעצמי.
לאחר מכן הוא הניח את הגיטרה לצידו והדליק את הג'וינט והתמרח
על המיטה.
"שאכטה?" שאל אותי, "מממ וואלה סבבה" השבתי לו ושמתי לב לפילטר
הכחול צהוב שהיה לפילטר, שאפתי ונשפתי שאפתי ונשפתי.
הוא התמרח על מיטתי ושם את רגליו המטונפות על הכרית שלי, "מה
אחי?" שאלתי אותו, "בא לפה הרבה? רוצה קפה עוגה מרשמלו, אולי
אפילו מוקאצ'ינו על בסיס חלב עיזים?"
הוא הביט בי הרים גבה פלט אנחה וחייך לעצמו.
"טוב רספיוטין אתה מוכן לעשות היכרות קטנה? מי אתה, למה באת
ולאן אתה הולך בעוד עשר שניות אחרי שאני אבעט בתחת המניטורי
שלך?"
"האמת אריק ידידי, הוא ענה עם חיוך, אני ביש גדא ואני פה
להשאר, למען האמת אני איתך עוד מלפני שאתה זוכר את עצמך".
"רגע רגע אז אתה ביש גדא?"
"אתה גם יכול ליקרוא לי מר נאחס" הוא ענה בעוקצנות.
"רגע אז אתה אחראי לכל בילבולי הביצים שאני עובר?"
כן! הוא אמר בהתגרות ונשף על ציפורניו ולאחר מכן שיפשף אותם על
חולצתו.
"גם על הקטע שנהרס לי הפלא-פון בשטחים?"
"על שניהם הוא אמר בחיוך"
"ידעתי שזה לא הגיוני שזרם קטן כזה של פטל נזל על החולצה שלי
ומש למיכנסי ואז איכשהו לכיס!"
"אתה אחראי לזה שנפל לי כלב מקומה רביעית על האוטו?!"
"כן", הוא חייך ושיניו הרקובות יצאו מחוריהן.
"ואתה אחראי על זה שנאבד לי האמ פי 3 שלי עם הזיכרון של הג'יגה
שכל כך אבל כל כך אהבתי?"
"זה שנאבד שבוע אחרי שקנית אותו?" הוא שאל מחייך מסטול מגאווה
עצמית.
"כן!" עניתי כאשר עינני החליפו צבעים מרוב כעס.
"חחח מה אתה חושב? עבודת אומן אה? מינימום ג'ורג' קלוני מהסרט
הטיפשי הזה, אושן 12, אה?"
ואתה אחראי על הזין הקטן שממאן לגדול בין רגלי?"
"לא" הוא ענה נחרצות "זה תאשים את אבא"
אתה אחראי לזה ששלומי שבן המציא את השיר הארור הזה על השם
שלי?"
"על תגזים העולם לא סובב סביבך!" "השיר הזה הוא סתם איזה עונש
של אלוהים, בדיוק כמו בריטני ספירס או רוני סופרסטאר או צביקה
פיק או סאבלימינל והצל".
לפתע לפני שהספקתי לשאול אותו אם הוא אחראי לזה שפיטרו אותי כי
אכלתי שניצל הוא נעלם ואני התעוררתי, הבטתי סביבי, בדקתי כל
פינה וכלום, נשמתי לרווחה, כל-כך שמחתי שהיה זה חלום ושלא באמת
המיני מי הזה יושב על עורפי ומנווט את חיי לכישלון.
לאחר חצי שעה קמתי וחיפשתי את המפרט, לפתע משמאלי ראיתי פילטר
כחול צהוב, ממאן להאמין התקרבי בכדי לבחון את הממצא יותר
מקרוב.
בעודי מתקרב פגעתי בכתפי בבקבוק שהיה מונח על עדן החלון הבקבוק
החליט ליפול דווקא על מסך המחשב (בעוד כל זה מתרחש שמעתי גיחוך
מוקר מאחורי) מה שגרם לקצר בכל הבניין ואפלה שנמשכה כ 12
שעות.
...וחיינו "באושר" "ועושר" כאשר ביש גדא מעצבן הורס מאבד ושוחט
כל דבר שרק נקרא בדרכו, ואני, אני מנסה להתקיים ביודעין שגמד
קטן עם כובע נבול על ראשו וג'ונט עבה באוזנו שולט על חיי
ומוביל אותם לתיהום הלא יוצלחות.

מוקדש לזכרו של האמ פי 3
שלי והוא היה בן 4 ימים
כאשר נאבד יהי זכרו ברוך
וזכרו של המוצא מעוך.