אמרת לי תלך אז הלכתי
והנחתי לזיכרוני להשתולל
אמרת לי תלך, אז עזבתי
מבט עצום למחצה, מגיח מבעד שתי עיניים ערניות
קבור עמוק עמוק באדמה
אמרת לי תלך
ולא נאמרה עוד מילה
אמרת לי תלך אז הלכתי
הלכתי והלכתי
מרחוב לסמטה
מפושט יד
לסוטה שעומד בפינה.
לא כעובר אורח הלכתי, אלא כאחד משלהם
שעומד ומקבץ נדבה
כי כבר לא נישאר לו דבר משלו.
פסקתי מלכת בכדי לעמוד ולתהות
עם אילו אולי שני היחידים הבודדים
שלא יפנו את מבטם ממני
בעבורי, וראו זה אני.
הקדמתי צעד לתשובה והמשכתי ללכת
ללכת, כפי שנאמר לי מפיך
דבר שתמיד היה לי לצו
ועליי,
לשנס את מותניי
כי עוד ארוכה הדרך.
הלכתי עד שהגעתי לים.
והתישבתי בקצה המזח
הרוח קרה והגלים מלוחים
והפנים,
הפנים פונים מערבה
אל הכחול, הריק היפה הזה
כי נאמר לי פעם
שנולדים במזרח
ואילו במערב נקברים
אני מוכן
הכינו תכריכים
חורף עכשיו
ואני יושב על קצה המזח
המים קרים
ודבר כבר לא יעלה ברוחי
ולי?
לי כבר אין לאן ללכת
וגם שכבר הגעתי לסוף המזח
וכבר אין לי לאן לשאוף
אז אני מניח
באנחה גדולה
שזה הסוף
אמרת לי תלך,
והנה הלכתי
אך כמה שלא הלכתי
חשתי ששמעתי
את קולך קורא לי לחזור
לפנות לאחור, כי את לבדך
אך כשהפניתי את ראשי לאחור
לא היה שם אלא חופו של ים
וקצה קיצו של מזח
ועליו
צל צילו של אדם. |
