|
גחליליות קטנות האירו דרכי אליך
אני כבר התעוורתי כולי
כפות רגליי מסתבכות
ודוחפות חתולים.
כדרך הטבע הסתגלתי
מאור החשיכה שוטף את גופי בצינה
אני צועקת שקר לי.
ידיים זרות נוגעות בי
אני מרגישה.
כל אגרופיי נקמצו לאגרטלי אבן.
יש בי פרחים.
אני מתגלגלת ובוכה.
אין באפי עוד אף טיפת חמצן
איש לא מתבונן. ואני בוודאי נצבעת.
אני רוצה לצעוק שקר לי. |
|
|
זה סלוגן זה?
זה בררה!
חבר שלום בעוד
סימן שהוא צעיר
כמו יום אביב
בעיר, אבל לא
בניו יורק, טוב
אפשר בניו יורק
רק לא במנהטן!
טוב אולי מנהטן
זה בסדר, אבל
לפחות אחרי
שיפנו ת'הריסות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.