ענת בית / תן לי כבר להישרף |
באמצע יום גשום
שפתיי ציירו עצב מר
וחלבתי את השד הימני
עד שטיפות הכאב הלבנות התערבבו
במבטך האילם.
אתה שומע?
צרצרים צדים את אישוני עיניי
ונועצים לי קילשונים בבטן
אני מעגלת את עצמי
ומחייכת.
אתה שומע איך זה מכאיב לי עדיין?
אתה לא מסיר עיניך מהחלל שלא
מכיל אותי
ואני מחליטה בינתיים
להיות נערת גומי בקרקס סיני
ולנשק את האיש שיודע לבלוע אש
מבלי להישרף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|