אספר מעשייה על עם קטן שהפך לאומה.
אחרי אלפיים שנות הוא שב לנחלת אדמה.
הוא מצא קרקע פורייה בביצות וקדחת,
לא נרתע, עמל נחרצות והארץ יצאה פורחת.

איתרע מזלו וחוקי יסוד בטבע אינם משתנים,
אלה שאותם מנסים להפר, בסוף רק מתענים.
אנרגיה נשמרת. אינה נעלמת, רק מחליפה צורה,
כדור הארץ ללא ריק. אחד הולך, משנהו בא במהרה.

הביצה עודנה מסריחה, היא לא עזבה את מקומה,
פשוט כעת היא ביצת דם עם ערפל שנאה ומלחמה.
אדי ההיבריס משכרים אותנו, מסמאים לנו את העיניים.
ההיגיון ברח, היונה פרחה ונותרנו עם טרגדיה בינתיים.