בראשון לחודש אגו, שנת ה-איד אחד.
חתנים פסעו לאורך השטיח
מול משמר כבוד -
כלות סוקרות כף-רגל, ראש וזין,
מחייכות עיוות חושף שיניים
וממששות. הגברים מלהגים כהרגלם
על שד שמבצבץ, פיסת בשר נחשפת,
מקנחים בהערות דלות שנינות
על מי עשה עם מי ואיפה
מי עם מי רוצה וכמה היא אוהבת.

רק את, תועה במסדרני ראשי,
דמותך צרובה באישוניי כמו לאחר מבט בשמש -
מוקרנת על מסך עיניי.
אך הממשות אינה מספקת
(חוקי הפיסיקה הארורים), אצבעותיי נעות
על משטחי הפלסטיק הקשיחים
ואין את מי להאשים מלבד אותך, אותי,
או את מרקם הרגשות
הכה רגיש לצליל מילים מטופשות.