כשניפגש שוב, כנראה השבוע
אני אהיה עניינית כל כך, שהוא יצא מדעתו,
למרות שהנפש והבשר שלנו זועקים אלו לאלו,
להתמזג, לגעת להתחשמל יחד
לנשום את ריח הגוף שלנו,
לרחוץ בנוזלים משותפים
של גוף אוהב.

מגע קל של לשון בבשר,
משיכות מכחול אצבע על גוף רוטט וכמהה,
ציורי גוף של תשוקה.

אני רוצה להגיע פשוטה, לבושה פשוט, מאופרת פשוט.
להיות פשוט אני לראות ולבדוק אם הוא אוהב אותי גם  כך,
פשוטה ואוהבת. אני לא רוצה לנשק אותו, לא לחבק אותו.
רק להגיע ולומר יפה שלום, לתת לו להראות לי מה הוא רוצה,
לחנוק את התשוקה עד שהוא יגע בי
ואז לשחרר אותה קצובות,
לתת זמן גם לדברים אחרים.

לא להיות עיוורת של סקס,
מגששת איברים בדרך למרכז התשוקה שלו,
לרעוד כמו נוירוטית ולכוון הכל לנקבים צמאים.  
הכל יפה יותר כשיש ארוטיקה וכשזה לאט,
והזיעה צחורה ונקייה, מטיילת לאט על הגב,
כשהאוויר נהיה כבד,
וגנעדן יורד לזירת החדר שלו
מגע וקול דק,  ואנחנו יחד

רק המבטים הגדולים שלו בעיניים שלי,
הלחות בזוית העיניים מסגירות אהבתי,
המכפילה עונגים אלו
פי בילארד מונים.

והוא מתמכר למגע ולאהבה,
מנסה להבין מאיפה כל זה בא,
ולפני שירד לסוף ההגיון של העניין,
הוא שוב נבלע לגנעדן שלנו.
כשכל עניין המציאות נבעט החוצה הלאה מאיתנו,
עד שאנחנו שוכבים מותשים זו לצד זה,
עמוסים מבטי עונג וסיפוק,
מרגישים איך האהבה
הלמה בנו.

הוא משקר לעצמו שזה רק סקס,
ואני שוכבת שם עם המבט האוהב הזה שלי,
שמנסה לבקע חומות תחכום והכחשה שלו,
מצליחה להוציא ממנו איזה משפט מופלא,
על כמות ההענקה שלי, על רמת הטוטליות שלי.
מבינה שהוא לא ממש יודע,
שכך זה באהבה אמיתית וטובה,
כך זה צריך להיות יקירי, ככה אוהבים.  

ואני רק מביטה לו עמוק לתוך העיניים
ומלטפת את פניו בקלות של נוצה,
נוגעת לו בשיער בלחש,
נגיעה לא נגיעה,
מגע מלאכי ומרחף,
והוא מביט בי עמוק עמוק לתוך העיניים,
אני שומעת איך חריצים יפים נפערים
בחומות ההכחשה הגדולות שלו,
אני מרגישה איך מחלחלת
כל האהבה הזו,
איך הוא מתמכר אליי לאט.
מתכרבל בי, מנשק לי את הפטמה,
ואנחנו שוכבים כך שנינו
בחוץ מתפוצצים אנשים,
ואנחנו כאן
אוהבים

בלי מילים

ספטמבר 2001