כשרכבת חולפת בתחנה, היא שורקת כמו סוסים בוערים הדוהרים בקדמת
מרכבת השטן, אף אחד לא יעצור אותה. היא מותירה אחריה רוח מלטפת
בדיליי, רומזת שהשיירה עברה כבר.

היא החליטה שרכבות היא יותר לא לוקחת, כל יום ביומו היא נאלצת
לנסוע בשני אוטובוסים כדי להגיע למפעל, אך היא בשלה, נשבעה
חרישית שכף רגלה לא תדרוך על "מרכבת השטן", כך היא קראה לה.

העבודה במפעל מתישה, אך לאחר עשר שנים של עבודה ההשפעה עליה לא
ניכרת. נראה שהימים עוברים, השגרה גורמת ללוח השנה לשקר. היא
מגיעה, מחתימה כרטיס, מחייכת באדיבות לשומר, והולכת לעמדה שלה.
עוד יום נגמר, היא מחתימה כרטיס, מחייכת באדיבות לשומר ופונה
הביתה. יום עבודה וארבעה אוטובוסים הם יותר מדי בשבילה, אפילו
הרופאים אמרו, אך היא בשלה.
מגיעה הביתה, ממהרת להוריד את בגדי העבודה ונכנסת למקלחת.
טיפות קרירות שוטפות את היום המייגע, כך היא אוהבת, לא משנה מה
מזג האוויר בחוץ. היא לובשת חלוק, מקפלת שרוולים ומתחילה
בעבודה. חותכת במרץ סלט, זורקת רביולי לסיר, ומכינה במקביל את
רוטב העגבניות שהבנים כל-כך אוהבים. היא מחליפה לשמלה פרחונית
שאהבה ללבוש עוד כשהייתה בת 18, כשהם נפגשו לראשונה. ערכה
שולחן לארבעה, והניחה את האוכל בפרזנטציה מושלמת, אף פעם לא
התעצלה.
היא התיישבה אל מול הדלת, הסתכלה בשעון ומיהרה להחזיר מבטה
לכיוון הדלת. דמעות החלו לזלוג מעיניה, אך מבטה נותר על הדלת.
"למי את מחכה? הם לא יגיעו", אמרה לעצמה, אך לא יכלה לזוז או
להסיט עיניה מהדלת. תמונות החלו מופיעות בראשה, חלקי כתבות,
"תאונת רכבת קטלנית, שלושה הרוגים... משפחה שנהרסה, האסון
הותיר את האם לבדה".
היא צעקה ובכתה, הטיחה את כל כלי השולחן על הרצפה, הרוטב נשפך
על שמלתה.

היא פתחה את הדלת ורצה החוצה, רצה כל עוד כוחה בה, קולותיהם של
בעלה והילדים לא הרפו ממנה, "אמא, תחזרי, איפה את? אמא!"
היא הגיעה למחסום הרכבת ונעמדה, אותו המחסום שחייהם נלקחו בו.
היא נפלה על ברכיה והטיחה את ידיה בעפר, "אני שונאת אותך!"
צעקה תוך כדי מבט מעלה.
האורות הבהבו והמחסום ירד, היא נעמדה על הפסים. מכונית נעצרה
לפני המחסום, הנהג צעק, "גברת, מה את עושה? תרדי מהפסים!" היא
הביטה בו בשלווה, "מרכבת השטן מגיעה", אמרה תוך כדי שהצביעה על
כיוון הגעת הרכבת.

היא עמדה על הפסים בשמלה שלבשה בפעם הראשונה שהם נפגשו, ספוגה
ברוטב שהילדים כל-כך אהבו. היא הושיטה את ידיה קדימה וחיכתה,
חיכתה שהמרכבה תאסוף אותה בחזרה אליהם.