היה לי פעם חבר טוב. ואז הוא הפך לבן זוג - האהבה האמיתית
הראשונה שלי - למען האמת, ואז לזיכרון כואב ולפצע פתוח ואז שוב
לידיד ואז לחבר הכי טוב. הוא איננו כבר. הבנאדם שהכרתי כל כך
הרבה שנים, שאיתו עברתי דרך ארוכה, מאושרת וכואבת עם המון
קירבה ומרחק עצום, כבר לא קיים. הוא לא מת, הוא פשוט התחלף
במישהו אחר - מישהו שאני לא מזהה, מישהו שפעם הכיר אותי כמו
שאף אחד אחר לה העז להכיר אותי, ועכשיו... עכשיו הוא מכחיש כל
קשר, מחק אותי מחייו. פעם אחרונה שראיתי אותו, הסתכלתי לו
בעיניים וראיתי כאב וזרות. זה לא אותו הילד, זה לא אותו הנער
ובהחלט לא אותו הגבר הצעיר שפעם, לפני לא כל כך הרבה זמן היה
כחלק ממני.

אנשים משתנים, זה ברור לי. אנשים מתקרבים ומתרחקים, מגיעים
למסכנות ומשנים את דעתם. רק חשבתי שהכרת אותי מספיק טוב בשביל
לראות מבעד לשינוי הזמן ומבעד לאנשים אחרים, וחשבתי שידעת מי
אני באמת, ולא משנה מה אחרים חושבים עליי. כנראה שלא, כנראה
שטעיתי. אתה עדיין חסר לי, אני עדיין אוהבת אותך. אתה עדיין
החבר הכי טוב שלי, הכי טוב שהיה לי אי פעם. צר לי. אני מאחלת
לך רק טוב בהמשך חייך, כי אני יודעת שעמוק עמוק בפנים אתה
עדיין אותו הילד שגרם לי להרגיש בפעם הראשונה בחיים איך זה
להיות נאהבת.

אתה עדיין החבר הכי טוב שלי, שחר. ואני אוהבת אותך בגלל זה.


ליס
אביב 2005