רבי שמעון יהודה היה איש צדיק וטוב לב. כל יום היה עוזר לצדיקי
הכפר, ואף אפילו לכופרים, לחצות את הכביש שהחילונים המרושעים
סללו בעיר האלוהים.
לנשים הזקנות היה סוחב את השקיות, לגברים החולים היה סוחב
את... טוב, אההמ, לא משנה..
בכל מקרה, רבי שמעון יהודה היה איש טוב, בסדר?

יום אחד הלך לישון רבי שמעון יהודה, אחרי שהניח תפילין והתפלל
את תפילת הערבית, שבתית, לילית, חושכית, אורית, תפילינית
ושבחית.
אחרי שחלם רבי שמעון יהודה על בחורות בלונדיניות כופרות-
כלומר, על האל ומלאכיו ועל המעשים הטובים שיבצע רבי שמעון
יהודה כשיתעורר, שמע הרב קול קורא אליו.
"רבי שמעון יהודה, בן יוחי היהודי בן עזריאל המסחרי בן יהושוע
הפרוע בן אליעזר בן הגזר בן משה בתבה בן אדם וחוה" קרא הקול.
קם רבי שמעון יהודה בבהלה והסתכל בחשדנות בכל פינות החדר. איש
אינו שם.
"מי שם?" צעק.
"אני אני." ענה הקול.
רבי שמעון יהודה לא היה משוכנע. מיד קפץ ממתטו, חטף את רובה
הציד שלו (וכמובן גם ספר תורה) ודרך אותו.
"התעז לירות באדוניך אלהיך?" הקול שאל.
"ה... ה... האל?" מרוב בהלה החל רבי שמעון יהודה לעזוב את
הרובה, עד שזה נפל על הרצפה ופלט כדור.
למשמע האקדח היורה רבי שמעון יהודה השתטח על הרצפה, מכסה את
עניו.
"אדוני!" הוא צעק, "אדוני, סליחה, נתת לי סימן! האקדח ירה בלי
שאגע בו, נתת לי סימן! איך יכולתי לזלזל בך? סליחה, אדוני,
סליחה, סליחה!"
"די להיות גוי מתחנן וקום על רגליך!" האל התעצבן.
ללא התעכבות נוספת, רבי שמעון יהודה קם על רגליו, משפיל את
פניו.
"אתה איש צדיק, רבי שמעון יהודה," אמר האל, "ולכן החלטתי להטיב
עמך. אתה עומד למות, אתה יודע..."
"אני... אני... אני עומד למות?" גמגם הרב, "אבל אני... אני...
אני לא חולה, ואני גם לא כופר!"
"לא, לא, לא, רבי שמעון," צחק האל, "אתה תמות בפיגוע. הערבים
הכופרים האלה יפילו עליך בקבוק תבערה!
"ואני אמות?" הרבה החוויר, "למה אני? למה לא אנשים אחרים? יש
מספיק כופרים בחוץ!"
"כי אתה איש צדיק, רבי שמעון יהודה."
רבי שמעון יהודה ידע שאין לו סיכוי לנצח בויכוח הזה.
"בכל מקרה, החלטתי להטיב עמך," אמר האל, "אתן לך את האפשרות
לבחור בין גן העדן לגהנום, עוד לפני שתמות, ונשמור לך מקום כדי
שכשתגיע לא תצטרך לחכות בתור."
"פרוטקציה?" עיניו של הרב נצנצו, "איזה יופי! יש לי קשרים!"
"טוב, אז תסתרק ובוא כבר!" האל צעק.

רבי שמעון יהודה ראה אור לבן וגדול.

"תחילה הגהנום" שמע רבי שמעון יהודה.
רבי שמעון יהודה הסתכל סביבו ולא האמין למראה אוזנוי.
"האם זה הגהנום?" מלמל לעצמו, "לא ייתכן!"
מסביבו ראה הרב מלון הילטון עשרה כוכבים. בריכה פנימית, בריכה
חיצונית, סאונה, בחורות, לובי מפואר, חדרים.. לא יאומן!
המלון הזה היה מלון יותר מפואר מכל מלון אחר שראה אי פעם
בחייו!
אההמ, לא שהוא היה במלון, כלומר, אסור לרב מכובד כמוהו להיות
במלון של כופרים....
"יותר מהמלון שהייתי בו כשהייתי בן עשרים ושלוש!" מלמל הרב,
ואז מיהר לסתום את פיו לפני שישמעו אותו.
רבי שמעון יהודה לקח סיור מודרך במלון. הכל היה יותר מדי טוב
מכדי להיות אמיתי. זה לא גהנום זה, זה גן עדן לאנשים רעים!
ואז רבי שמעון יהודה הרגיש את בטנו מרקרקת.
וכשהגיע אל חדר האוכל, שוב לא האמין למראה אוזניו.
מולו עמדו דוכני אוכל מכל סוג שיש בעולם! בורגר קינג,
מקדונלדס, פיצה האט, הסיני של צ'ונג, הגורמה של מה, כל דבר
שאפשר לחלום עליו.
אבל החדר היה ריק לגמרי.
"איפה כל האנשים?" שאל את עצמו, ולא נשאר חסר תשובה לזמן רב.
לפני שהספיק הרב לומר "הנרייטה בוטרשווילי", נכנסו כל האנשים.
אנשים רזים וצנומים, כל כך עצובים ואומללים. אבל איך אפשר
להיות כל כך אומללים כשחיים במלון חמישים כוכבים עד סוף ימי
המוות?
ואז ראה רבי שמעון יהודה כי לאנשים אין ידיים! ידיהם מצקות!
האנשים האומללים ניסו לאכול בעזרת ידיהם המפלצתיות, ולא
הצליחו.
לא פלא שהם כל כך צנומים! חשב הרב, הם לא יכולים לאכול!

"ועתה גן העדן"
רבי שמעון יהודה מצא את עצמו בהעתק מדוייק של הגהנום! בדיוק
אותו מלון, אותן בחורות, אותן ברכות ואותה הסאונה.
אותם אנשים עובדים, אותם חדרים, אותם סדינים.
הכל בדיוק כמו שהיה בגהנום.
הלך רבי שמעון יהודה אל חדר האוכל.
בדיוק אותו דבר.
"הו! לא!" צעק הרב, "למה? למה זה ככה? לא אותו סיוט! לא אותם
אנשים! לא! מדוע, אלי, מדוע זה ככה?"
לפני שהספיק הרב להגיד "מרקוס פיבלסון", נכנסו כל האנשים.
רבי שמעון יהודה היה צריך למצמץ בעיניו כדי להאמין למשמען!
האנשים היו שמנים כל כך עד שבקושי עברו בדלת, אבל ידיהם! ידיהם
מצקות! אותן המצקות? איך הם יכולים לאכול? הרי אנשי המצקות
השניים לא הצליחו, איך אלה כל כך שמנים ומאושרים?
ואז ראה הרב.
האנשים לא ניסו לאכול, אלא האכילו אחד את השני!

ואז הרב הבין את ההבדל. אז הרב הבין את משמעות ההבדל בין גן
העדן לגהנום.

"נו, רבי שמעון יהודה, מה החלטת?" שאל האל.
רבי שמעון יהודה חשב כמה דקות, ואז החליט.
"גהנום." אמר בהחלטתיות.
"גהנום?" התפלא האל, "למה? אתה מטורף? מה יש לך, יא דפוק! אתה
לא קולט שגהנום זה חרא! אתה לא תוכל לאכול, יא דפקט! איזה מפגר
אתה! גהנום זה לא טוב! ז-ה ל-א ט-ו-ב!"
"תרגע, אלוהים, תרגע!" צעק רבי שמעון יהודה, "תרגע, צחקתי!"
"אה."

רבי שמעון יהודה הלך לחנות "סקס-סטייל" בסנטר.
בדרך נפל עליו בקבוק תבערה.