הכל שונה ולא מוכר,
הקשר שהיה הדוק פתאום הפך לזר.
אפילו משיחת חולין,
שמשהו לא בסדר אפשר להבין.
פתאום קשה לי יותר לשתף ולהפתח,
למרות שיש כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה לחלוק אתך.

ניסיתי להתרחק אבל נכשלתי,
הרי אתך כל כך הרבה דברים עברתי.
ניסיתי לשכוח - אבל כואב.
כואב הלב שאותך עדיין אוהב.

את חשובה לי יותר מכל חברה הכי קרובה,
חברה הכי טובה שאי פעם הייתה.
אני אוהבת אותך ורוצה בישבילך רק טוב,
אבל לפעמים פועלת כמו טיפשה ולטוב לא יוצא אפילו קרוב.
את יותר מחברה את אחות,
אחת שבלעדיה קשה לי לחיות.

אולי תחשבי שאני מגזימה,
אבל זה נכון, לפחות כך אני מרגישה.
אני לא רוצה שנתרחק הרי אין אפילו סיבה,
וגם אם יש אצלי כבר מזמן נשכחה.

רוצה לנהל שיחות שהיו לי רק אתך,
רוצה שנעשה עוד שטויות שאף פעם לא נשכח.
נגיד משפטים חסרי תועלת
ואז נקרא אחת לשניה מפגרת.
נרכל ונציק לאנשים
ואז נצחק כמו זוג טיפשים.

אני מתגעגעת את לא מבינה?
אני צריכה אותך! חברה...