הוא עומד מולי כחול, עטוף בחומת גבריות ומסתורין. מביט בי
מביטה בו ועיניו מבריקות חודרות לשלי, מורידות ממני כל סוגר,
שוברות ממני כל מחסום, מפשיטות אותי לאט לאט, משאירות אותי
חשופה, נבוכה וחסרת אונים נגד קסמיו, המסתורין. ואני מביטה בו
מביט בי מגחכת, סמוקה, והוא מחייך...
חיוך שעבר כל מחסום מסתורין וכל חומת גבריות, משאיר גץ רגש
אנושי חם. וכשהוא מחייך העולם עוצר כולו להביט במחזה המדהים.
העולם נמס.
באזכרה שלו היתה תמונה, הוא ישן מחובק במדריך הכחול שאיתו.
ובדימיוני אני רואה אותו והוא עומד מולי חשוף, עירום, חצי נבוך
חצי קסום,
מגחך...
ואני מחייכת ללא חיוך,
והעולם עוצר כולו להביט בברק שבעיניו הופך לדמעה.