כל הפחדים שלך סגורים בתוך צנצנת
הכוכב הירוק הזוהר,
התמונה של הדוד והשחור והאיטלקי.
בטריה שהוא הביא לך כדי שתתני לו כיסא.
ואלף אלפי חיוכים וחיבוקים,
סגורים בתוך צנצנת, מחייכים אלייך וקורצים.
את כבר לא יורדת לסופר כי אז את רואה את החנות שהיתם בה יחד,
ואת כבר לא הולכת לתחנת אוטובוס כי כל כך הרבה מפגשים מתוקים
היו לכם שם,
רק עם טימי לפעמים לסיבוב ליילי, וגם אז כולם מסתכלים עלייך
ובוחנים אותך.
את כבר פוחדת מלחיות ולצעוד
לחייך ולצחוק, שלא תישמעי מגוחכת.
את מחפשת פינה של אהבה ומוצאת אותה
אבל את עוד פוחדת שהם לא באמת אוהבים אותך,
ויום אחד זה יעבור להם ותישארי לבד.
וזה יקרה, את יודעת
ומזה את כל כך פוחדת
אז את מעדיפה לעמוד בצד ולצחוק
לא להיכנס לזה יותר מדי.
אל תסתכלי עכשיו, הם מסתכלים עלייך
תעשי את עצמך עסוקה ומאושרת, אולי זה יעבוד.
את פוחדת להיתלות שוב בדוד,
או להיענות לקול הפנימי להעיר את השחור,
או להשתנות בשביל הכוכב הירוק,
או פשוט לא לאכול בשביל האיטלקי.
את פוחדת מהסופר ומהחנות הורודה,
את פוחדת מהתחנת אוטובוס של פעם ושל היום,
את פוחדת להיתקל בו במקרה, ולהעמיד פנים שלא קרה כלום.
את פוחדת להישאר לבד
את פוחדת להישאר לבד
את פוחדת להישאר לבד
את פוחדת
מכל כך הרבה דברים
שאת לא חיה
את רק עומדת בצד, צוחקת ועושה את עצמך מאושרת ועסוקה.
הפעם זה עבד עליהם,
וחיוך מובס עצוב ושקט מתפשט לך על הפנים
את מרוצה,
או לפחות היית רוצה להיות. |