ביום שסטאלין נדרס השמש דווקא היתה חמה.
הרחוב היה שקט
כמו עוד רחוב כפרי בדצמבר.
וסטאלין,הוא היה שלם לגמרי, בלי דם ובלי חלקי מוח מפוזרים.
אגדה בחייו ואגדה במותו.

סטאלין היה ענק, אולי הכי ענק שראיתי בחיי.
כשהוא היה עובר בחצר, אפילו הכלבים היו נעמדים דום ומיללים את
האינטרנציונל הכלבי שלהם בדבקות שרק כלבי איכרים יכולים לילל -
"עולם ישן עדי יסוד נחריבה..." וכו' וכו'.
כהרגלי בכל בוקר,עם הקפה המגעיל שתמיד יוצא לי בבקרים של
דצמבר, והסיגריה המסריחה שאני תמיד מעשן, הייתי יושב על
המדרגות ומביט בשמיים. הוא היה תמיד חוצה את הכביש בזריזות.
אפילו העיף מבט לצדדים לראות שאף רכב של המשוגעים הממהרים
שתמיד ממהרים לא ידרוס אותו.
תמיד הבטתי בו בתימהון. חזק, מפואר, פאר היצירה ממש.
הוא היה מביט בי בזלזול משהו, אפילו ראיתי חיוך מתחת לשפם שלו
- כאילו אומר לי: תשמע חביבי,תלמד ממני. כן, אני מודה... רציתי
להיות כמוהו... אפור,שרירי,עיניים מהפנטות מפחידות.
אבל מה לעשות, אני רק בן אדם.
החתולות שלי, שתמיד היה להן טעם מוזר בבחירת בני זוג (או שלבני
זוגם היה טעם מוזר בבחירת בנות זוג), תמיד היו מתלטפות בו,
מתחנפות אליו. הוא לא היה שועה להן בדרך כלל... רק אם ממש הן
ביקשו יפה. כשהוא ממש היה רוצה, הוא היה בוחר לו את אחת
החנפניות התורניות ומבצע בה את זממו. כמה חודשים אחר כך
התוצאות הגיחו לאויר העולם, אך מעולם הם לא דמו לו.

הרי סטאלין יש רק אחד.

ההתקוטטויות של שאר הגדוד שלי היו נפסקות כשהוא היה עובר. כולם
היו תופסים עמדה רחוקה מטווח העין שלו, אחרי הכל... מי רוצה
להתעסק עם ענק כזה.
חוץ מהזקנה. היא אף פעם לא היתה עושה לו חשבון. אם הוא היה
מנסה לעשות בה מעשים, היא היתה מורידה לו פליק בלי להתבייש -
למרות שכבר לא היה לה הרבה כוח. והוא כיבד אותה על כך, כנראה
שהיתה לו חיבה למבוגרות לא פראייריות.
למעשה היא היחידה שלא פחדה ממנו.

אבל דווקא באותו יום קריר הוא לא נראה לי בסדר. וביום שסטאלין
לא בסדר, כל היום מתחרבן והופך למשהו לא ברור. ערפילי למדי.
העיניים שלו... לא היה בהם משהו טורקיזי מהפנט, אלא עיני חתול
רגילות. הקפה באותו הבוקר משום מה יצא טוב - אפילו טעים
והסיגריה - סובבה לי את הראש.
וסטאלין נראה לי מרוט מדי ורפוי מדי... כמו הבובות האלו שתולים
על החלון האחורי במכונית.

הוא חצה את הדשא הרטוב
לא הביט לעברי כרגיל
צעד צעדים מהירים לעבר הכביש...

המרצדס השחורה של ציפר מן הכפר השכן אפילו לא האטה.
זה היה מהיר
מכה מהירה בראש
בלי גינונים מיוחדים ובלי המנונים והלוויה ממלכתית.
קברתי אותו מאחורי המשק, היכן שכל החתולים שלי נוהגים להיקבר
כשזמנם הגיע להידרס. היה יום יפה דווקא, השמש היתה חמה,

רק סטאלין כבר לא.