פעם
היית שולפת מבלי לחשוב,
מחפה על התשובה המוזרה
בעוד משפט שנון סלש מתוחכם
שישאיר את המצב פתוח לפרשנויות.
החיוך שלך... כן כן...
ההוא הנבוך היה מייד מסדר את העניין
ולכאורה נדמה היה כאילו זה רגע חולף.
בבית, בין כפיפות בטן להחלפת גרביים
היית גם מתרגלת נשימה נכונה -
ובמחברת החיים שלך היית מתפלספת
בשלל מילים נרדפות
שימהרו לרכך את הנפש הדואבת.
היום
את כבר לא ממהרת להשליך
לכל עבר תחושות ורמזים,
רק הלוך-חזור ברכבת מפוצצת
שתטביע חיוכך בין המון של אנשים.
תם עידן הבדיחות שחוזרות על עצמן,
הנה מתחיל לו שלב של שידרוג נאומים...