|
פעם
היית שולפת מבלי לחשוב,
מחפה על התשובה המוזרה
בעוד משפט שנון סלש מתוחכם
שישאיר את המצב פתוח לפרשנויות.
החיוך שלך... כן כן...
ההוא הנבוך היה מייד מסדר את העניין
ולכאורה נדמה היה כאילו זה רגע חולף.
בבית, בין כפיפות בטן להחלפת גרביים
היית גם מתרגלת נשימה נכונה -
ובמחברת החיים שלך היית מתפלספת
בשלל מילים נרדפות
שימהרו לרכך את הנפש הדואבת.
היום
את כבר לא ממהרת להשליך
לכל עבר תחושות ורמזים,
רק הלוך-חזור ברכבת מפוצצת
שתטביע חיוכך בין המון של אנשים.
תם עידן הבדיחות שחוזרות על עצמן,
הנה מתחיל לו שלב של שידרוג נאומים... |
|
|
פעם אחת, בממלכת
הסלוגנין, לפני
שנים רבות, חי
לו סלוגן אחד
מאושר. הוא היה
מאושר, כיוון
שהיה לו הכל: כל
מה שסלוגן צריך
בחיים. וכיוון
שסלוגנין אינן
צריכין דבר, היה
סלוגננו מאושר.
זה
אוטוביוגרפיה,
דרך אגב.
(ללא כינוי) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.