אגואיסטית
יום הזיכרון, צפירה
אני רואה אותך
מנסה לחשוב עליהם
ומזילה דמעה
על עצמך
על החיים שלך
על הגהנום היפהפה שלך
הזמני
כמה זמן זה יקח
יום ועוד יום ועוד אחד
את אומרת שהכל יהיה בסדר
הכל מתמוטט בסתר
מדקה לדקה מתדרדרת
אחרי כמה שעות שוכחת עד כמה סבלת וכמה היית נסערת
ואיך אמרת שעכשיו זה הסוף ולא עוד
אפס
עגול
את צריכה להתבייש
מי יודע מה יהיה עוד שנתיים שלוש
מה תעשי אז? תסיטי את הראש?
הם אומרים שזה לא מה שחשוב בחיים
את היית בטוחה בזה לא פחות
עד שהגעת לכאן מנופצת
עכשיו את מקווה שיהיה טוב
את לא קולטת עד כמה תתחרטי
כשתדעי מהי אומללות אמיתית
אף פעם לא היית כך, את יודעת.
מי את, שואלת את עצמך, משתגעת
איך יוצאים מבור עמוק באמת
לעולם לא תדעי
גרועה
אלוהים את גרועה
אם רק הייתי יכולה לנער אותך ילדה! |
