האהבה שלנו עושה לי כל כך טוב.

כמו שוקולד פרה עם עוגיות ואגוזי לוז, כמו מיץ תפוזים גדול
שתמיד מגיע אליי למיטה עם חיוך וגומת חן, כמו ללטף לך את
השיער עד שהוא כמעט נושר או עד שאתה כמעט מאבד שפיות.
כמו התחושה הממלאת הזו כשאתה שוכב עליי ואני שרה שיר עם מסר
שנשאר תמיד מרחף מעלינו, כמו להרגיש אותך תומך בראשי כשאני
שוכבת לצדך, ומלטף באופן כזה שלא מותיר מקום לספקות.
כמו הטון שלך כשאתה שואל "את בוכה לי עכשיו?"
כמו לחבק אותך אחרי נצח בלעדייך, שנמשך שני לילות בלבד.
כמו ה"בובה ... רדי..." שהפך למשפט שמהלך עליי קסם בכל פעם
מחדש.
כמו תחושת ההרמוניה, השלמות הנהדרת הזו, האקסטזה, ההשלמה
הקדושה, תחושת הקיום אתך-לצדך.
כמו התממשות של החלום הטוב ביותר שיכולתי לחלום.
לשמוע אותך אומר לי 'אני אוהב אותך' - ואך ורק ברגעים
אמיתיים מותיר אותי מוכת תדהמה נוכח האמת שבמבט שלך.
מיליון פארנויות של פעם לא יכולות על האמת הזו בינינו.


אני מלקטת אותנו פיסות פיסות של הרגעים הטובים ביותר.
תמונות, צלילם, מילים....
שלא תברח לי התחושה הזו.
שלא יתפוגגו לי הרגעים.

להאמין שהיית פה תמיד
להאמין שסופסוף הגעת
אני מרגישה בבית.

ככל שעוברים הימים, מתרבים הלילות שלנו -
מתעצמת בי תחושה שלא ידעתי כמוה לפניך, יקירי.

אז זו אהבה אחרי הכל
והיא נפלאה יותר ממה ששיערתי אי פעם...