אי אפשר להזכיר "סמל" בהקשר של ליברפול בלי ששם אחד יעלה באופן
מיידי - מייקל אוון. מייקל נולד בצ'סטר ב-14 לדצמבר 1979. הוא
גדל בין זרועותיה האוהבות של אימא ליברפול. נער כשרוני ומבטיח
שכיכב בקבוצת הנוער שלנו. בעודו עדיין נער בן עשרה הוא כבר עבר
לככב בקבוצת הבוגרים. משחק הבכורה שלו במדי הבוגרים היה נגד
ווימבלדון ב-1997 בו הוא גם הבקיע! מאז לא הפסיק.
במקביל לתהילתו העולה במדי ליברפול הוא כבש שערים והדהים את
הקהל בביצועיו גם במדי נבחרת אנגליה. לאחר שהבקיע בצורה
סנסציונית במשחק של נבחרת אנגליה נגד ארגנטינה ב- 1998 הוא כבר
היה כוכב עולמי בקנה מידה ענק. הוא אפילו נבחר לשחקן העונה
1997-1998 ע"י ה- BBC.
מאז, כשאמרו שליברפול עולה למגרש כל בלם בעולם ידע שהוא צריך
מיד להיכנס לכוננות ספיגה היסטרית, מייקל אוון עולה למגרש והוא
מתכוון להבקיע. לא קל לעצור אותו.
הטרבל של 2001 נקשר ישירות בשמו ובביצועיו של מייקל, לאחר
שהבקיע שני גולים מדהימים נגד רומא בגמר גביע אופ"א וזיכה את
ליברפול בגביע מסוג זה, האחרון עד כה. ובל נשכח את שני הגולים
ממש בסוף המשחק נגד ארסנל בגמר הגביע האנגלי שסגרו סופית את
הטרבל שלנו.
ארסנל מועמדת רצינית לזכייה בגביע האנגלי כבר שנים, היא זכתה
בו גם השנה. אחת הקבוצות החזקות באנגליה עם כוח התקפי לא פעוט,
אפילו היא נאלצה להודות בתבוסה לאחר שני השערים המדהימים של
מייקל.
אם לשפוט לפי ליברפול של היום, אז אמנם השערים האלה מנגנים
כינור שני ל-3 השערים שלנו מגמר ליגת האלופות 2005-2004, אבל
הם היו כנראה ההשראה של סטיבן שהבקיע את השער שנתן את השוונג
כשה"אח הגדול" מייקל אוון, הסתכל עליו מהבית במדריד וחשב לעצמו
"איך עזבתי דווקא השנה???". הגביע האנגלי הזה נקרא באותה שנה
"גביע מייקל אוון".
מייקל הבקיע גם במשחק הניצחון 5-1 של אנגליה על גרמניה. הוא
נבחר גם ב-2001 לכדורגלן השנה. אני מחכה מאז שמייקל עזב אותנו
לחלוץ שיעשה כבוד לליברפול כמו אוון. לחלוץ שיקרע רשתות בנבחרת
אנגליה ושיתן תשובה אנגלית ליברפולית מספקת לתיירי הנרי של
ארסנל שאותה אנחנו כל כך אוהבים לנצח, ולואן ניסטלרוי של
היונייטד שגם אותה אנחנו כל כך אוהבים (ויותר מתקשים בימים
אלו) לנצח.
כמה סימבולי שבדצמבר 2001 קצת אחרי שמלאו לו 22 הוא הבקיע את
גול ה-100 שלו במדי ליברפול נגר ווסט הם (שיעול פראנק למפארד
שיעול).
מייקל עשה אצלנו קריירה גדולה. אפילו ענקית. עם ביצועים כאלה
היה ברור שזה רק עניין של זמן עד שמישהו שם בקבוצות העשירות
יותר ינסה לחטוף אותו. ריאל מדריד התחילה בפרוייקט הגלאקטיקוס.
הם רצו לאסוף את כל הכשרונות הכי גדולים ויקרים מכל הקבוצות
בליגות הנחשבות. בקהאם היה באיזה סכסוך עם פרגוסון וידע שהוא
חייב לעזוב את האולד טראופורד אבל שאין לו מה לחפש באנגליה אז
הוא חייב ללכת לריאל או הביתה. מקאללה עבר מריאל לצ'לסי, שם
הוא פורח. לא ברור לי עד היום מה גרם לריאל לוותר על הכשרון
הפנומנלי הזה. אחרי המקום שבו הם נשרו מליגת האלופות יחסית
לצ'לסי. אולי גם הם כבר לא מבינים.
ריאל קנו כוכב עולה בשמי אינטר- רונאלדו. הוא שיחק במגרשי
ברצלונה ב 1996-1997 אך נקנה שנה לאחר מכן ע"י אינטר וכבש שם
עד שנת 2003 כשריאל חטפה אותו. עוד קנתה ריאל את קרלוס בשנת
1997, את פיגו המדהים שהספיק לשחק בברצלונה ובספורטינג ליסבון
והצטרף לשורות ריאל מדריד בשנת 2003. ובל נשכח את האחד והיחיד,
אגדת הכדורגל המודרני- זידאן. הוא נקנה מיובנטוס בשנת 2001.
החבורה הכשרונית הצטרפה לגוטי המקומי שגדל במחלקת הנוער של
מדריד והצטרף לבוגרים בעונת 1995-1996, סלגדו שהיה חתום שם עוד
מ-1990 וראול שקיבל חוזה בעונת 1993-1992.
בליברפול שלנו מייקל היה כוכב נוצץ וכשרון אדיר. השאלה הייתה
האם לצד חלוצים כמו ראול ורונאלדו באמת יישאר מספיק אבק כוכבים
בשביל מייקל? יתכן שמייקל סבר שכן והסכים לקחת את הסיכון בשביל
הצ'אנס שניראה אז בטוח לזכות בגביעים כי הוא עזב אותנו ועבר
לשדרת הכוכבים הספרדית.
לא קיוויתי שמייקל ישב כל העונה על הספסל, לא קיוויתי שהוא לא
ישיג תארים עם ריאל מדריד ולא קיוויתי שהוא לא יבקיע. להפך!
קיוויתי שהוא יגדל ויפרח שם עוד יותר ושבסוף יחזור הביתה לסיים
אצלנו את הקריירה. אבל כנראה שלושמבורגו לא חשב כמוני כי שניה
לאחר שהוא ברך את מייקל על הצטרפותו לריאל הוא הושיב אותו על
הספסל מיד. כנראה שבלי שמייקל ישים לב הוא מרח לו דבק מגע על
התחת כי מייקל מהספסל הזה לא קם עונה שלמה. הוא התייבש על
הספסל הספרדי ופרט לכמה משחקים מאוד בודדים בכלל לא ראה הרכב.

בתור מי שראתה אנגלים בספרד פיתחתי תיאוריה בנושא. תראו לדוגמא
את בקהאם. הוא היה כוכב ענק במנצ'סטר יונייטד ולא סתם. הוא
שיחק כקשר מבריק, מנהיג, התקפי, מיצר מצבים, עם הגבהות נפלאות
ובעיטות פנטסטיות ממצבים נייחים. לא בזכות היופי שלו הוא הפך
לבקהאם של היום. מי שסבור שכן לא מבין את מקומם של לכדורגלנים
בתרבות האנגלית. האנגלים רואים כדורגל כמו שהישראלים רואים
חדשות. אבל לאחר שסכסוך עם פרגוסון אילץ אותו לעזוב את
היונייטד ולעבור לריאל מדריד הוא אוטומטית ירד בשבע מדרגות
בדומיננטיות שלו. למה? בגלל שבמדריד הוא היה צריך להתחלק
במנהיגות, הדומיננטיות וההתקפיות עם קשרים מהסוג של זינדין
זידאן. בקבוצה עם כל כך הרבה גלדיאטורים היה לכל אחד מהם פחות
כדור, פחות אבק כוכבים. נוסיף לזה את הריחוק מהקהל האנגלי
הנאמן ומהבית ונקבל את התשובה המתבקשת- בקהאם נאלץ לשחק במגרש
שהוא לא המגרש הביתי שלו. במגרש חוצני שכזה הוא כבר לא אותו
בקהאם. נכון שהוא עדיין מייצר מצבים, מנהיג והתקפי אבל הרבה
יותר בקטן. דבר דומה קרה למייקל - אצלנו הוא היה כוכב ענק
ואצלם הוא לא רואה הרכב. אצלם הוא נאלץ להתחלק בתהילה, בהבקעות
ובעיקר במקום בהרכב עם רונאלדו וראול. וזה עוד בעונה רק חצי
טובה של רונאלדו. בעונה ממש טובה שלו, מייקל לא היה זוכר בכלל
איך נראה משחק כדורגל. כשעוקרים כדורגלן מהמגרש הביתי שלו יש
לצפות לשינויים לעיתים לרעה ולעיתים לטובה. אבל שינוי בדרך כלל
קורה. להערכתי אם סטיבן היה עובר לספרד גם לו היה קורה  אותו
דבר. לשמחתי, עטוף בהילת הניצחון בליגת האלופות סטיבן לא נענה
לשום הצעה שהגיעה (והגיעו הרבה). אפילו לא להפצרות החוזרות
ונשנות של צ'לסי עם הצ'קים השמנים של אברמוביץ'.
עונת המלפפונים השנה חגגה על מייקל. היו שמועות אין ספור כמו -
מייקל עובר לארסנל,  מייקל עובר ליונייטד והכי טובה הייתה
שריאל מציעה אותו ואת סנטיאגו סולארי האהוב  + 20 מיליון ליש"ט
לצ'לסי תמורת למפארד (כן, שוב למפארד). אז זה נכון שעתידו של
מייקל בריאל לא מובטח ואני מעיזה לצאת בקריאה נרגשת ונחרצת
למייקל שיעזוב את ספרד שממילא לא רואה אותו ממטר וישוב לאנגליה
כדי להציל את כבודו האבוד שנרמס פעמיים. פעם ראשונה כי הוא לא
קיבל הרכב ופעם שניה וכואבת לא פחות כי בדיוק כשהוא עזב לקחנו
בלעדיו את גביע ליגת האלופות. אותו גביע שלשמו מייקל עזב אותנו
מלכתחילה.  
אז יהיה אשר יהיה, בין אם תשוב לאנגליה או תישאר בספרד - אני
מקווה שתצליח, מייקל. כל מרסיסייד ובעיקר אני מאחוריך בכל אשר
תעשה ולאן שלא תפנה (הביתה, רצוי!!). אני מחכה לך בבית
הליברפולי שתשוב  לסיים אצלנו את הקריירה בעוד כמה שנים (או
שסתם תשוב). תודה על כל מה שנתת לנו, אוהבת אותך המון.