אני
לא אוכל לראות אותך נושכת שפתיים כשאת מצטערת, אני
לא אוכל להבין מה מכעיס אותך, אני
לא אדע מה מביך אותך, אני
לא אראה מה מרגש אותך, אני
לא אשמע אותך צוחקת ככה סתם פתאום, אני
לא אזכה לראות אותך משתטה, אני
לא אעמוד מולך ואתנצל כשתכעסי.
אני מכיר אותך רק חצי
החצי השני נמצא מאחורי מחסום ברזל.
אם רציתי שנשכב על הרצפה ונצבע חוברת צביעה ביחד,
אם רציתי לקנות איתך שמלה יד שנייה,
אם רציתי גם אני לשחק בשיער שלך,
אם רציתי שתלמדי אותי לפסל בחמר
ואם רציתי ללכת איתך מכות...
כל זה לא בחצי הנכון
החצי השני נמצא מאחורי מחסום ברזל.
ואת לא תדעי
לא תדעי למה בא לי דווקא לשתוק, את
לא תדעי מה מרגש אותי, את
לא תראי אותי נרדם למשמע סיפור לילה, את
לא תטעמי מהאוכל שאני מכין, את
לא תלמדי איתי שפה חדשה, את
לא תביכי אותי, את
לא תשמעי את שקרה לי אתמול, את
לא תחבקי אותי כשאני אבכה.
החצי הזה. המחסומים שלנו.
מה תעשי כשאני אושיט לך יד
לעבור אותו? |
